הבנק המרכזי של זימבבא נזהר מהפיכת המטבע המקומי להילך החוקי הבלעדי, מכיוון שלאזרחים עדיין אין אמון ביציבות שלו וחוששים מהפסדים אפשריים. המושל ג'ון מנגודיה מכיר בכך שהתפיסה והחשיבה הציבורית כלפי המטבע צריכים להשתנות, ויש צורך במחקר מקיף לפני קבלת החלטה כלשהי.
לדולר זימבבואה היה עבר סוער. היא ננטשה ב-2009 בעקבות התקף חמור של היפר-אינפלציה, והמדינה הסתמכה במידה רבה על הדולר האמריקאי. הדולר של זימבבואה, שהוכנס מחדש ביוני 2019, הפך למטבע הבלעדי, אך מדיניות זו התהפכה באפריל 2020 עקב ההשפעה הכלכלית של מגיפת הקורונה.
על רקע חששות ואי ודאויות, המטבע המקומי ראה ירידה של 84% מול הדולר האמריקאי בשוק הרשמי בחודש מאי. עם זאת, החלטת הממשלה לליברליזציה של שער החליפין ולחייב את הסדרת מיסי החברות במטבע המקומי הביאה להתאוששות. נכון לעכשיו, ניתן להחליף דולר אמריקאי אחד ב-4,523 דולר זימבבואה, לעומת 6,926 לפני השינויים האחרונים.
למרות העליות הללו, עדיין יש ספקות לגבי הכדאיות ארוכת הטווח של הדולר זימבבואה. רבים טוענים כי השיטה הרווחת של ריבוי מטבעות הופכת את המטבע המקומי ללא רלוונטי, שכן לצרכנים יש תמריץ מועט להחזיק בו או לבצע בו עסקאות. Imara Edwards Asset Management, חברת הברוקראז' הוותיקה במדינה, הביעה דאגה לגבי שימוש מוקדם נוסף בחקיקה בדולר זימבבואה, והדגישה את הצורך בעקביות מדיניות.
החוקים הנוכחיים של זימבבה מאפשרים את המשך השימוש בדולר האמריקאי עד 2025. בעוד שהדולר האמריקני עדיין שולט בכ-75% מהעסקאות, הנגיד מנגודיה מכיר בכך שדולר מלא של הכלכלה אינו אפשרי בגלל יכולת לא מספקת.
על מנת לחזק את האמון במטבע המקומי, הבנק המרכזי מאמין שעקביות מדיניות, תמיכה של צד שלישי ומודעות ציבורית מוגברת ליתרונות הדולר זימבבואה חיוניים. יש צורך בגישה זהירה ומקיפה בטרם שוקלים להפוך את היחידה המקומית להילך החוקי הבלעדי.