ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'יה מלוני, מטביעה את חותמה באיטליה על ידי עיצוב פעיל של הנוף הארגוני של המדינה. הגישה שלה לקפיטליזם מדגישה תפקיד מעשי יותר לממשלה בניהול עסקים גדולים. מעורבותה של מלוני בענייני תאגידים הפכה למאפיין מובהק של סגנון המנהיגות שלה ומסמלת סטייה מגישת הידיים-off של ממשלות קודמות.
פעולותיה האחרונות של מלוני מדגימות את מחויבותה לממשלה יותר התערבותית. היא זימנה את ראשי חברות המדינה לדון בשינויים ניהוליים, כמו במקרה של מפעילת הרשת Terna SpA. בנוסף, היא מילאה תפקיד במכירת הרשת של טלקום איטליה, והביעה רצון לתפוס רווחי הבנק. פעולות אלו מדגישות גישה שרירית יותר לממשל שאיטליה לא ראתה מזה עשרות שנים.
למרות שממשלתו של מלוני שאפה בתחילה להימנע מלהרגיז את המשקיעים כשניצחה בבחירות לפני כשנה, המסר הנוכחי הולך ומתברר: בעוד שהקואליציה שומרת על זהירות פיסקלית כדי לפייס את שוקי האג"ח, בעלי המניות יכולים לצפות פחות כבוד. כלכלנים ואנליסטים חוששים מההשלכות ארוכות הטווח של מדיניות ההתערבות של מלוני. הם מטילים ספק אם הפעולות הללו הן רק הסחות קצרות טווח או מעידות על כוונותיה האמיתיות של ממשלתה.
לקיחת 20% ממניות Telecom Italia כחלק מ-KKR & Co. הצעתו של מלוני לחברה היא הצהרה חזקה על נחישותו של מלוני. אבל מעורבותה בארגון מחדש של החברה ניכרה מתחילת כהונתה. מספר ראשי חברות ממשלתיות, כולל Enel SpA, הוחלפו על ידי מלוני ועמיתיה. היא גם מינתה נגיד חדש לבנק איטליה. בעוד שחלק מהשינויים הללו עשויים להיות מיוחסים לתזמון ולתנאים שפג תוקפם, הם תורמים לנרטיב שאיטליה פתוחה לעסקים, אך בהנחיית פוליטיקאים.
גורם נוסף שמעצב את גישתה של מלוני הוא הצורך שלה לתת מענה לסגן ראש הממשלה הפופוליסטי שלה ומנהיג מפלגת הליגה, מתאו סאלוויני. הכימיה ביניהם הפכה לכוח משפיע בתהליך קבלת ההחלטות של הממשלה. לדוגמה, ההכנסה האחרונה של היטל של 40% על הרווחים הנוספים של הבנקים האיטלקיים, אשר התמודדה עם תגובת שוק ובעקבותיה, נבעה במידה רבה על ידי סאלוויני, והדגישה את פעולת האיזון הפוליטית שעל מלוני לבצע.
יתר על כן, צו אחרון המגביל העברת טכנולוגיה למדינות מחוץ לאיחוד האירופי במגזרים אסטרטגיים הוא סמל למערכת הכלים של ממשלה התערבותית. אף על פי שמכוון בעיקר לסין, הצעד מעלה חששות לגבי שימוש רחב יותר נגד בעלות ברית אחרות כמו ארה"ב או בריטניה, מה שמרמז על מעבר לעמדה פרוטקציוניסטית יותר.
אפילו ההחלטה למנות נציב יוצא דופן שיפקח על השקעות זרות העולה על מיליארד יורו באיטליה פותחת דלת לשליטה פוליטית רבה יותר על תהליכים כלכליים. פעולות אלו עוררו חששות בקרב מומחים, אשר מודאגים מכך שממשלת איטליה מתעלמת מעקרונות ממשל כלכליים מרכזיים. המסלול הנוכחי נתפס בחשש, מכיוון שהוא מהווה סיכונים פוטנציאליים ליציבות ולחיזוי של הנוף הארגוני של איטליה.