בירת סודאן, חרטום, חוותה את האלימות הקשה ביותר בהיסטוריה המודרנית, כאשר צבא המדינה וקבוצה חצי-צבאית מתחרה, כוחות התמיכה המהירים (RSF), מעורבים בעימותים עזים. הלחימה התפשטה לערים נוספות בסודן, בהן ניאלה, פאשיר ואל-עובייד, והובילו לפחות שלושה הרוגים. האלימות פרצה עקב מתיחות ארוכת שנים בין שתי הקבוצות לגבי מי שמחזיק בשלטון. זה הכניס לכאוס את התוכניות לממשלה חלוקת כוח שתוביל את המדינה לבחירות דמוקרטיות לאחר הפיכה ב-2021. העסקה נתפסה כדרך להחזיר מיליארדי דולרים של סיוע מערבי שהוקפא לאחר הפלת הממשלה.
ה-RSF, שמקורו במיליציית הג'נג'וויד שהטילה אימה על האזור המערבי של דארפור בשנות ה-2000, האשימה את הצבא בראשות עבד אל-פתאח אל-בורהאן בפעולה למען מי שעדיין העדיף את הרודן האסלאמיסטי המודח עומר. ה-RSF טען לשליטה במספר שדות תעופה, כולל נמל התעופה הבינלאומי של חרטום והארמון הנשיאותי. הם גם ציינו שהם כבשו שדה תעופה במרו, כ-210 מייל צפונית-מערבית לבירה. האלימות התרחשה בנקודות שונות ברחבי הבירה, לרבות הארמון הרפובליקני, מפקדת הכוחות המזוינים של סודאן ומטה נשיא מועצת הריבונות.
המצב גרר גינוי מצד גורמים רשמיים באפריקה, אירופה וארה"ב, כמו גם האו"ם. אגודת המקצוענים הסודנית, קואליציה של איגודים מקצועיים שמובילה הפגנות נגד השלטון הצבאי, קראה לחבריה להקים ועדות שלום ולהגן על שכונות מקומיות. הנציג המיוחד של מזכ"ל האו"ם בסודן, וולקר פרת'ס, פנה הן לצבא והן ל-RSF, והפציר בהם "לחסוך מהמדינה מאלימות נוספת. "שגריר ארה"ב בסודן, ג'ון גודפרי, אמר שהוא חוסה במקום עם צוות השגרירות, בעוד שר החוץ של ארה"ב, אנטוני בלינקן, אישר שכל צוותי השגרירות טופלו. ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזפ בורל, אמר את אותו הדבר לגבי אנשי האיחוד האירופי בסודאן.
האלימות גרמה נזק משמעותי לכלכלת סודן ושיבשה את דרכה של המדינה לקראת דמוקרטיה, שכבר הייתה שברירית עקב ההפיכה ב-2021. שני הצדדים צריכים לסגת לאחור ולקיים דיאלוג שליו כדי לפתור את המחלוקות ביניהם ולהימנע מאלימות נוספת. הקהילה הבינלאומית חייבת גם להתערב כדי למצוא פתרון בדרכי שלום לסכסוך ולתמוך בסודן במעבר שלה לדמוקרטיה.