במהלך היישום של הנשיא חוויאר מיילי של מדיניות כלכלית לטיפול בהלם בארגנטינה, חל שינוי מפתיע בביקוש למטבעות. בעבר ידוע כמי שהחזיק שטרות של מאה דולר אמריקאיים עם פניו עליהם במהלך מערכת הבחירות, ההתמקדות של מיילי בהתרת הפיקוח על המחירים תוך שמירה על אחיזה הדוקה בפזו הובילה לעלייה פתאומית בצורך בפזו בקרב הארגנטינאים.
נתונים עדכניים מהבנק המרכזי חושפים היפוך מגמה בולט, המצביע על כך שיותר ארגנטינאים מוכרים כעת את החסכונות בדולר שלהם עבור פזו כדי להתמודד עם הסלמה ביוקר המחיה. לעומת זאת, מספר האנשים הרוכשים מטבע חוץ ירד משמעותית. השינוי הזה מסמן עזיבה מוחלטת מהעידן שלפני מיילי, שבו רוב האזרחים הצטיידו בדולרים כדי לשמור על חסכונותיהם.
החלטתו של מיילי לנטוש את הפיקוח על המחירים הזניקה את האינפלציה לגבהים, ושחקה את כוח הקנייה של הפסו. למרות הפיחות של המטבע, הוא לא עמד בקצב העלייה המהירה במחירים, מה שהופך מוצרים חיוניים ליקרים לאין ערוך עבור רבים במונחים דולריים. כתוצאה מכך, ארגנטינאים נוקטים לנצל את עתודות הדולר שלהם כדי לכסות את ההוצאות היומיומיות.
בעוד שהממשל של מיילי טוען שהפסו אינו מוערך יתר על המידה, הם אינם מתכוונים להאיץ את הפיחות שלו כדי להתיישר עם שיעורי האינפלציה. במקום זאת, הם דוגלים בכך שעסקים יורידו מחירים כדי להתמודד עם הפער. יתרה מכך, הנשיא חוזה עתיד שבו הדולר והפסו האמריקני מתקיימים יחד כהילך חוקי, ומטפחים מסגרת של "תחרות מטבעות". בנוסף, הוא נשאר איתן במחויבותו לסגור את הבנק המרכזי לחלוטין.
בסך הכל, האסטרטגיות הכלכליות הלא שגרתיות של מיילי עוררו שינוי מטבע בארגנטינה, מה שגרם לעלייה מחודשת בביקוש לפזו ושינו את הנוף הפיננסי עבור אזרחיה.