הודו הגנה על החלטתה לארח מפגש תיירות בינלאומי עבור קבוצת ה-20 (G20) בשטח השנוי במחלוקת של ג'אמו וקשמיר, למרות ביקורת מצד ארגוני זכויות אדם וחרמות צפויות מכמה מדינות.
המהלך הביא לחלוקת המדינה לשעבר לשני טריטוריות פדרליות, כאשר לדאק הפכה לטריטוריה עצמאית נפרדת, יחד עם היותה אזור שנוי במחלוקת לאורך קו השליטה בפועל, גבול דה-פקטו בין הודו לסין. סין הצהירה על התנגדותה לפגישה, ואמרה כי לא תשתתף בשל התנגדותה "לקיום כל סוג של פגישות G20 בטריטוריה השנויה במחלוקת".
היחסים בין הודו לסין היו תמיד רותחים ממתח, והובילו למספר עימותים בגבול. האחרון שבהם, שכלל קרבות יד ביד בשנת 2020, גבה את חייהם של לפחות 20 חיילים הודים וארבעה סינים. שני הצדדים פרסו מאז אלפי חיילים לאזור, וכתוצאה מכך התמודדות שנראית כקבועה למחצה.
ההחלטה לקיים אירוע כזה בג'אמו וקשמיר הובילה מספר מדינות, כולל ערב הסעודית, מצרים וטורקיה, להחרים את האירוע. האזור נחשב לאחד המסוכנים בעולם, שכן גם הודו וגם פקיסטן טוענות לבעלות על כל האזור ההררי;
הודו הגנה על החלטתה, וקבעה שביטול האוטונומיה למחצה של קשמיר היה הכרחי כדי להבטיח חוק שוויוני לכל האזרחים, להגביר את הפיתוח הכלכלי ולסיים את הבדלנות והטרור שנעזרו כביכול על ידי פקיסטן. עם זאת, מבקרים, כמו הדו"ח המיוחד של האו"ם לנושאי מיעוטים, פרננד דה ורנס, אמרו כי הודו "שואפת לנרמל את מה שחלקם תיארו כמבצע צבאי על ידי הפעלת פגישת G20" באזור שבו חוששים מזכויות אדם.
למרות זאת, הודו מעוניינת להציג את עצמה כמנהיגה של מדינות מתפתחות ומתפתחות מאז כניסתה לנשיאות ה-G20. בתור הדמוקרטיה הגדולה בעולם, עם אוכלוסייה של יותר מ-1. 4 מיליארד, בעלות בריתה הפוליטיות של הודו להוטות לקדם את מודי כשחקן מפתח בסדר העולמי. באפריל, פקיסטן, שאינה חברה ב-G20, מתחה ביקורת על החלטת הודו לקיים את מפגש התיירות בקשמיר, וכינתה אותה "חסרת אחריות".