בהסכם היסטורי שהושג במהלך שיחות האקלים COP28 בדובאי, מדינות ברחבי העולם התחייבו להתרחק מכל הדלקים המאובנים בפעם הראשונה. הסכם ציון דרך זה נערך על ידי סולטן אל ג'אבר מאיחוד האמירויות, ששימש כנשיא הפסגה בחסות האו"ם השנה. העסקה הצליחה למצוא מכנה משותף בין מדינות כמו ארה"ב והאיחוד האירופי, שהיו בעד בלימת השימוש בדלק מאובנים, לבין מדינות מייצרות נפט כמו ערב הסעודית.
ההסכם הסופי קורא למעבר מהיר ומסודר מדלקים מאובנים, תוך התחשבות בצורך במעבר צודק. ההסמכה הזו עזרה לשכנע ספקנים וזכתה לתמיכה עולמית. במקום לאלץ מדינות בודדות לבצע את המעבר בעצמן, ההסכם מדגיש את החשיבות של מדינות לתרום למאמץ עולמי.
העיתוי של הסכם זה הוא משמעותי שכן הוא מסיים את השנה החמה ביותר שנרשמה, שראתה השלכות הרסניות כמו בצורת ושריפות. סולטן אל ג'אבר, גם מנכ"ל חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי. , שיבח את התוצאה, וקבע כי היא מפנה את העולם לכיוון הנכון. העסקה אושרה על ידי אל ג'אבר, שהפיל את הפטיש לקול תרועות ומחיאות כפיים מצד הנציגים.
בעוד שהמטרה הספציפית של הפסקת דלק מאובנים מלאה לא הושגה, ההסכם מסמן שינוי משמעותי. טקסטים קודמים של COP לא הזכירו את ההתרחקות מנפט וגז, שהם זה מכבר עמוד השדרה של הכלכלה העולמית. עם זאת, המהירות בפועל של מעבר זה תיקבע על ידי משקיעים, צרכנים וממשלות לאומיות. למרות התחייבות קודמת לצמצם את הפחם בהדרגה, הצריכה שלו המשיכה לעלות, מה שהופך את זה למאתגר לעמוד ביעד של הגבלת ההתחממות הגלובלית ל-1. 5 מעלות צלזיוס כאמור בהסכם פריז. ההסכם החדש מאפשר שימוש בגז טבעי כחלק מהמעבר לאנרגיה נקייה יותר.
עם זאת, החלטת דובאי משמשת אבן דרך חשובה במסלול הגלובלי לקראת מערכת אנרגיה דלת פחמן. הטקסט כולל גם התחייבויות לפריסת חשמל מתחדשת פי שלושה ורווחי יעילות כפולים עד סוף העשור. בנוסף, הסכם שהושג בתחילת הפסגה מקים קרן לטיפול בהפסדים ובנזקים שנגרמו משינויי האקלים.
עם זאת, הצלחתו של הסכם זה טמונה ביישומו. נדרשת פעולה כדי להפוך את ההסכם הזה לתוצאות מוחשיות. השפה הדוחפת לירידה בשימוש בדלק מאובנים שולחת איתות חזק למשקיעים לגבי עתיד שוקי האנרגיה. שליחת האקלים של גרמניה, ג'ניפר מורגן, הדגישה את הרווחיות והכדאיות לטווח ארוך של השקעות באנרגיה מתחדשת תוך התייחסות לדלקים מאובנים כנכסים תקועים.
למרבה הצער, השיחות על שוק חדש לקיזוז פחמן בפיקוח האו"ם קרסו לאחר דחיקה מהאיחוד האירופי ומדינות מסוימות באמריקה הלטינית בנוגע לתקנים מחמירים יותר. כתוצאה מכך, השקת תוכנית זו, שהייתה מסייעת למדינות לעמוד בהבטחותיהן הירוקות, תתעכב.
הסכם הרגע האחרון הוא ניצחון דיפלומטי לאיחוד האמירויות ולסולטן אל ג'אבר, למרות מחלוקות ראשוניות סביב קשריו של אל ג'אבר עם תעשיית הנפט. תפקידו בהכנסת תעשיית הנפט והגז לתהליך COP גרר ביקורת מצד פעילי אקלים. עם זאת, הוא הצליח להשיג הסכמים מלמעלה מ-50 חברות להפחתת הפליטות מפעילותן, כולל התחייבות להפחית באופן דרסטי את זיהום המתאן.
התגברות על התנגדות של יצרניות נפט, בעיקר ערב הסעודית, הייתה אתגר משמעותי במהלך המשא ומתן. מדינות אופ"ק אף שלחו מכתב לחברים שבהם קראו להם להתנגד לכל טקסט שמכוון ישירות לדלקים מאובנים. למרות שהטקסט הסופי רוכך כדי לשקף את חששותיהם, קואליציית יצרני הנפט מצאה את עצמה מבודדת ולא מסוגלת להתנגד להסכם.
למרות שההסכם נתפס כצעד חיובי קדימה, מדינות איים קטנות שכבר חוות את ההשפעות ההרסניות של עליית פני הים טוענות שהוא נוקט רק בצעדים מצטברים לקראת הפסקת דלקים מאובנים. הועלו חששות לגבי ההתמקדות במערכות אנרגיה ולא בכלכלה הרחבה יותר והתמיכה הפוטנציאלית בשימוש ארוך טווח בגז טבעי.
לסיכום, הסכם COP28 מסמן רגע מכריע במאמצים העולמיים להילחם בשינויי האקלים. עם זאת, ההצלחה האמיתית של הסכם זה תהיה תלויה ביישומו ובפעולות שננקטו על ידי משקיעים, ממשלות ויחידים כדי להרחיק את המעבר מדלקים מאובנים למקורות אנרגיה נקיים וברי קיימא.