סלובקיה ערכה את הבחירות לנשיאות בשבת, והציגה לבוחרים החלטה מכרעת בין מועמדים בעלי אידיאולוגיות פוליטיות שונות בתכלית. הבחירה הייתה בין איוון קורקוק, איש אופוזיציה פרו-מערבי, לבין פיטר פלגריני, המייצג את קואליציית השמאל הלאומנית השלטת בראשות ראש הממשלה רוברט פיקו. בלב הבחירות עמדה השאלה האם פיקו יבטיח בעל ברית במשרד הנשיאות או אולי יתמודד עם התנגדות לעמדתו הפרו-רוסית ולתוכניות השנויות במחלוקת בנוגע לחוק הפלילי ולרפורמות בתקשורת.
כאשר התוצאה צפויה להיות שיחה קרובה, שני המועמדים הגישו את פניותיהם האחרונות לבוחרים לפני שנאכפת הקפאת קמפיין. איבן קורקוק, המועמד המפתיע מהסיבוב הראשון, מיקם את עצמו כמועמד המוקדש לשיפור רווחתה של האומה ולביסוס הבריתות המערביות של סלובקיה. מצד שני, פיטר פלגריני התכוון להציג את קורקוק כמלחיץ מלחמה על תמיכה במיליטריזציה של אוקראינה, אם כי קורקוק הפריך טענות כאלה.
נשיאות סלובקיה מחזיקה בסמכויות ביצוע מוגבלות, בעיקר סביב היכולת להטיל וטו על חקיקה או לערער עליה בבית המשפט לחוקה. בהתחשב ברפורמות המוצעות של פיקו, במיוחד אלו שמטרתן להפחית את העונשים על שחיתות, בחירת נשיא שייישר קו עם יוזמות אלה או שיתנגד לכך עשויה להתגלות כמכרעת בקביעת עתידה של המדינה. קורקוק תמך בתקיפות נגד פיקו והקואליציה שלו בעלי עמדות מפתח ממשלתיות, תוך שימת דגש על עמדה ברורה לגבי האוריינטציה הגיאופוליטית של סלובקיה.
למרות אסטרטגיות קמפיין שונות, שני המועמדים הרגיעו את הבוחרים בהתחייבויותיהם לכיוון מדיניות החוץ הקיים של סלובקיה. הנשיאה היוצאת זוזנה קפוטובה, הידועה בתמיכתה לזכויות אדם, מתחה ביקורת על טקטיקות הפחדה שהופעלו במהלך הקמפיין. היא דחתה בתוקף את הרעיון שפלגריני או קורקוק יסבכו את סלובקיה בסכסוכים בחו"ל, ויבטיחו את יציבות המדינה וביטחונה.
קורקוק, דיפלומט ותיק עם תפקידים קודמים באיחוד האירופי ובארה"ב. ס. , מביאה שפע של ניסיון בינלאומי לשולחן, תוך שימת דגש על קשריה ההיסטוריים של סלובקיה עם אוקראינה. בינתיים, פלגריני, לאחר שהתרחק מפיקו כדי לבסס עמדה פוליטית מרכזית וליברלית יותר, מבקש לשמור על התחייבויות האיחוד האירופי ונאט"ו של סלובקיה תוך תיגר על קורקוק על הנשיאות.
עם סגירת הקלפיות וחיכו תחזיות ראשוניות, האומה התכוננה לתוצאות הבחירות שיעצבו את הנוף הפוליטי שלה בעתיד. האם החזון הפרו-מערבי של קורקוק או הפרספקטיבה הלאומנית של פלגריני ינצחו נותרה לא ברור, והנחתה את הבמה לרגע מרכזי באבולוציה הפוליטית של סלובקיה.