התווית "כישרון מאמן" רדפה את ג'וליאן נגלסמן מאז שמונה לראשונה ב-FC באיירן. התווית ניתנה במקור על ידי קרל היינץ רומיניגה, שאולי כבר לא נמצא בתפקיד רשמי במועדון אבל עדיין מחזיק במשקל במינכן. התווית נתפסה כשלילית, שכן המועדון הונהג באופן מסורתי על ידי שחקנים לשעבר ברמה הגבוהה ביותר ולא כישרונות צעירים.
כאשר נאגלסמן נשכר מלייפציג תמורת יותר מ-20 מיליון אירו, הוא היה רק בן 33 ולא היו לו תארים גדולים על שמו, מה שהפך אותו לבחירה יוצאת דופן עבור מועדון כמו באיירן. עם זאת, המהלך נתפס כמרגש, שכן המועדון ניסה למזג מסורות ישנות עם רעיונות חדשים.
למרות התווית והספקות לגבי הניסיון והבגרות שלו, נאגלסמן הצליח להוביל את באיירן בכל שלוש המסגרות העונה, כולל ניצחון לאחרונה מול פריס סן ז'רמן בליגת האלופות. העיתוי של פיטוריו היה בלתי צפוי, במיוחד לאור הצלחתו האחרונה.
אמנם היו חששות לגבי התנהגותו וגישתו של נגלסמן, אך בסופו של דבר חוסר ההצלחה שלו על המגרש הוא שהוביל לפיטוריו. בבונדסליגה, באיירן איבדה 10 נקודות לדורטמונד השנה הקלנדרית, והיא איבדה לאחרונה את מיקומה בראש הטבלה ללברקוזן. חוסר היציבות ההגנתית של הקבוצה ובעיות מבניות היו גם גורמים מרכזיים.
יתר על כן, נאגלסמן לא הצליח לפתח כמה משחקני המפתח של הקבוצה, כמו לירוי סנה, סרג' גנאברי וג'מאל מוסיאלה. היה גם בלבול לגבי האופן שבו הוא תכנן להשתמש בשחקנים מסוימים, כולל סאדיו מאנה וז'ואאו קנסלו.
בסופו של דבר, היה ברור שהכישרונות של נגלסמן לא מתאימים לציפיות ולסטנדרטים של באיירן. אמנם התווית של "כישרון מאמן" אולי הייתה משקולת על כתפיו, אבל בסופו של דבר הביצועים שלו הם שהובילו לעזיבתו.