בהתפתחות משמעותית, מדענים הכריזו כי הקרחון הגדול בעולם, המכונה A23a, נמצא בתנועה לראשונה מזה למעלה משלושים שנה. הקרחון האנטארקטי העצום הזה, בגודל של כ-4,000 קמ"ר (1,500 מייל רבוע), גדול פי שלושה מהעיר ניו יורק. לאחר שהמלטה את מדף הקרח פילצ'נר-רון במערב אנטארקטיקה ב-1986, הקרחון נשאר ברובו נייח, לכוד על קרקעית ים וודל. עם זאת, תמונות לוויין עדכניות חושפות כי A23a נסחף כעת במהירות על פני הקצה הצפוני של חצי האי האנטארקטי, מונע על ידי רוחות וזרמים עזים.
תנועתו של קרחון בסדר גודל כזה היא אירוע נדיר, לפי הקרחון אוליבר מארש מהסקר האנטארקטי הבריטי. מדענים עוקבים מקרוב אחר מסלולו כשהוא צובר תאוצה וככל הנראה יימשך לזרם הקוטבי האנטארקטי. זרם זה יוביל אותו לעבר האוקיינוס הדרומי, ונווט דרך אזור המכונה "סמטת הקרחונים", שם ניתן למצוא מספר רב של קרחונים דומים צפים במים האפלים.
הסיבות מאחורי התנועה הפתאומית של A23a נותרו לא ברורות. מארש מציע שעם הזמן, ייתכן שהקרחון התדלדל מעט וקיבל כושר ציפה נוסף, מה שמאפשר לו להתרומם מקרקעית האוקיינוס ולהיות מונע על ידי זרמי אוקיינוס. היבט בולט נוסף של A23a הוא גילו, המציב אותו בין הרי הקרח העתיקים בעולם.
קיימת אפשרות ש-A23a עשויה להיות מקורקעת שוב, במיוחד ליד האי דרום ג'ורג'יה. תרחיש זה עלול להוות איום משמעותי על חיות הבר המגוונות של אנטארקטיקה. האי דרום ג'ורג'יה משמש כר גידול למיליוני כלבי ים, פינגווינים ועופות ים, התלויים במים שמסביב לחיפוש מזון. הקרחון העצום A23a עלול לנתק את הגישה שלהם ולשבש את האיזון האקולוגי העדין של האזור.
בשנים קודמות, חשש דומה התעורר כאשר קרחון מסיבי נוסף, A68, נחזה להתנגש באי דרום ג'ורג'יה, לסכן את החיים הימיים ולחסום מקורות מזון. למרבה המזל, A68 התפרק בסופו של דבר לחתיכות קטנות יותר, ונמנע מתוצאה קטסטרופלית. באופן דומה, קיימת אפשרות ש-A23a יכולה להגיע לגורל דומה.
למרות זאת, מארש מזהיר כי לקרחון הענק הזה יש פוטנציאל להימשך זמן ניכר באוקיינוס הדרומי, אפילו במים חמים יותר. אם היא תמשיך במסעה צפונה, היא עלולה להגיע לאזורים מסביב לדרום אפריקה, שם היא עלולה לשבש את נתיבי השיט.
תנועת A23a משמשת תזכורת לעוצמה ולדינמיות העצומה של הסביבה האנטארקטית. מדענים ימשיכו לעקוב מקרוב אחר התקדמותו, בתקווה להשיג תובנות חשובות לגבי ההתנהגות וההשפעה של קרחונים גדולים באוקיינוס הדרומי.