במהלך משמעותי לקראת טיפול בעוולות גזעיות וסביבתיות, העיר יוסטון חשפה לאחרונה תוכניות להעברת תושבים המתגוררים בסמוך לתחנת הרכבת המזוהמת מאוד של יוניון פסיפיק. אתר רעיל זה, המאוכלס בעיקר על ידי קהילות שחורות ולטיניות, הציג שיעורי תחלואה ותמותה מדאיגים. בדיקות גילו כי 79% מדגימות הקרקע באזור שמסביב חרגו מרמת הסקר האזורית לסרטן שנקבעה על ידי הסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית (EPA), כאשר ריכוזים מסוימים עברו את הגבול ביותר מ-1,900 פעמים. ה-EPA גילה גם ארבעה מקבצי סרטן ברורים ושיעורי לוקמיה בילדות שהיו גבוהים ב-350% מהצפוי. כדי לתקן את המצב הקשה הזה, יוסטון הקצתה סכום מוערך של 24-26 מיליון דולר לחבילת הרילוקיישן.
המשמעות של התוכנית של יוסטון היא מעבר לשינוי כתובות של תושבים בלבד. הוא קובע את הבסיס לפיצויים מקומיים, תוך הכרה בקשר ההיסטורי בין אי צדק גזעני לפגיעה סביבתית בארצות הברית. מהניצול של אפרו-אמריקאים בעידן השעבוד ועד להכנסתם לאחר מכן של מפעלים וזיהום תעשייתי, קהילות צבעוניות ספגו את נטל ההידרדרות הסביבתית. מדיניות דיור מפלה, בניית כבישים מהירים וגישה מוגבלת לשטחים ירוקים החריפו את הבעיה עוד יותר, והנציחו את מעגל הפערים הסביבתיים.
יתר על כן, מדיניות שהנציחה פערי עושר גזעי, כגון הפרדה, חלוקת אזורים חד-משפחתיים והאופי ההדרה של תוכניות כמו חוק ה-GI, לכדה משפחות רבות באזורים מושפלים סביבתיים אלה. ההשלכות של חשיפה בעבר לזיהום כוללות מקרי מוות גבוהים הקשורים לסרטן, המדגישים את הצורך הדחוף בתיקון ובצעדי תיקון.
למרות שנעשתה התקדמות במדיניות הסביבתית, הנתונים מצביעים באופן חד משמעי על כך שהאמריקאים השחורים נחשפים באופן לא פרופורציונלי לסביבות רעילות ולא בטוחות. סבירות גבוהה יותר שהם יתגוררו בקרבת אתרים מסוכנים ב-75%, וזיהום האוויר גדל בשכונות עם אוכלוסיות לא-לבנות גדולות יותר. בנוסף, תת ההשקעה בשכונות עם קו אדום בעבר פירושה שקהילות מיעוטים בעיקרן חוות, בממוצע, הבדלי טמפרטורות של עד 5 מעלות במהלך גלי חום.
ההכרה של יוסטון במחויבויות המוסריות והפיננסיות שלה בסילוק התושבים מפגיעה היא צעד משמעותי קדימה. עם זאת, חיוני ללכת מעבר למעבר דירה ולטפל בהשפעות ארוכות הטווח של חשיפה לרעילים על אנשים וקהילות. הפיצוי צריך להתרחב לכלול החזר למשפחות שכבר עברו דירה על חשבונן בשל ההשפעות המזיקות של הזיהום. יתרה מכך, הוא צריך להסביר את הרעלים המתמשכים בגופם של הקורבנות ואת הנזק הבין-דורי המנציח את מקבצי המחלות ומשפיע לרעה על הרווחה הפיזית והכלכלית של המשפחות.
למדינות יש חובה מוסרית ומעשית לטפל בעוולות ההיסטוריות הללו. תיקון עוולות סביבתיות הוא לא רק צעד לקראת גישור על הפערים הגזעיים בבריאות, עושר ורווחה אלא גם אמצעי לצמצם את החשיפה לפגיעה סביבתית על מנת לתרום להתקדמות הגזעית הכוללת.
בהתחשב באיומים הגוברים הנובעים משינויי האקלים, במיוחד לקהילות שהתמודדו היסטורית עם אפליה גזעית, גישה מדיניות מתקנת יותר היא הכרחית. חיוני לטפל הן בנזקי ההווה והן בעבר ולפתח מדיניות עירונית במקביל לתגובות פדרליות שמכירות ומתקנות את הקשר השורשי בין חוסר צדק סביבתי וגזענות. בעוד ויכוחים עשויים להתעורר בנוגע לאפקטיביות של פיצויים מקומיים בהשלמת פערי העושר, לערים יש ללא ספק חובה לטפל בנזקי ההווה והעבר הללו.
מקרה יוסטון משמש כעת כמודל לערים אחרות עם היסטוריה דומה של אי צדק סביבתי, כמו אלו באלבמה ולואיזיאנה, ללכת בעקבותיה. ערים אלו צריכות לא רק לשקול מאמצי רילוקיישן אלא גם ליישם חבילות פיצויים מקיפות המספקות לא רק סיוע ברילוקיישן אלא גם פיצוי על הנזקים שסבלו הקהילות שנפגעו. על ידי כך, ערים יכולות להתחיל לתקן את עוולות העבר, לצמצם את הפערים הסביבתיים הנוכחיים ולסלול את הדרך לעתיד שוויוני ובר קיימא יותר.