בתפנית מפתיעה של אירועים, אירלנד, הידועה בכלכלה היציבה והפתוחה שלה, חוותה לאחרונה מהומות אלימות עם סנטימנט נגד הגירה. המהומות פרצו בעקבות פיגוע דקירה ליד נתיב מעבר סואן בדבלין. מה שבולט במיוחד הוא שאירלנד נמנעה, עד כה, מעלייתה של תנועת ימין קיצוני גדולה שמדינות רבות אחרות באירופה התמודדו איתה.
האלימות, שניזונה בין השאר על ידי דיסאינפורמציה ושמועות מקוונות על תוקף זר, חשפה בעיות עמוקות יותר שמציקות לדור הצעיר. מחירים מתערערים ומחסור חריף בדיור בר השגה הותירו צעירים רבים לתחושת אכזבה ותסכול. המתפרעים רתמו את התלונות הללו כדי לתדלק את סדר היום שלהם נגד מהגרים.
ממשלת אירלנד נותרה סוערת בעקבות המהומות. שרת המשפטים הלן מקאנטי שרדה בקושי מהצבעת אי אמון, מה שעורר ויכוחים על התגובה לאלימות והסיבות הבסיסיות. בעוד מחוקקים באופוזיציה מתחו ביקורת על תגובת המשטרה, חלקם הצביעו גם על בעיות חברתיות עמוקות יותר הפוקדות את אירלנד.
מיק בארי, מחוקק ממפלגת האופוזיציה "אנשים לפני רווחים-סולידריות", הדגיש את סוגיות השורש במהלך דיון פרלמנטרי, וקבע כי "אי אפשר ניכור גז פלפל" או "לא ניתן להאשים בכעס על אי-שוויון חברתי. "משבר הדיור, יוקר המחיה והגבריות הרעילה זוהו כגורמים מרכזיים התורמים לאי שביעות הרצון בקרב בני הנוער במדינה.
דיור ויוקר המחיה התגלו כדאגות העליונות בקרב אזרחים אירים, על פי סקר נרחב שנערך על ידי קווין קנינגהם, מרצה לפוליטיקה ב-TU דבלין. המחסור בדיור גרם למחירים מרקיעי שחקים הן בשוק השכירות והן בשוק המכירות. אפילו בדבלין, שם המחירים ירדו מוקדם יותר השנה, התבררה ההשפעה של ריביות גבוהות יותר ולחצי יוקר המחיה.
מוקדם יותר השנה, ראש הממשלה ליאו ורדקר העריך שאירלנד עומדת בפני מחסור של 250,000 נכסים להשכרה. שכר הדירה הממוצע לשכירות חדשות עלה בשיעור מדהים של 18% מעל החוזים הקיימים, מה שתרם לתסכול הגובר. הממשלה התחייבה לבנות 33,000 בתים חדשים מדי שנה מ-2021 עד 2030, אך עם זרם הפליטים ומבקשי המקלט, ייתכן שהתוכנית הזו כבר לא תספיק.
לורקן סיר, מנתח מדיניות דיור, מדגיש שסוגיית ההגירה מסתכמת לרוב בדיור. בעודה מכירה בצורך בעובדים זרים, האופוזיציה משתמשת בטיעון של מחסור בדיור כדי לתדלק רגשות נגד מהגרים. על הממשלה להתמודד עם האתגרים שהובילו להתפרעויות, כפי שהצהיר סגן ראש הממשלה מיכל מרטין. דחיפות, פעולה והתמקדות בפתרון בעיות אלו הן הכרחיות כדי לטפל בחששות הבסיסיים.
סירר מציין שמדיניות דיור גרועה נוצלה על ידי קבוצות ימין קיצוני כסיבה לדחות את אלה שאירלנד מחויבת מוסרית או חוקית לקבל למדינה. דיור סוציאלי הוא המגזר הנפגע ביותר, כאשר הממשלה לא מצליחה לעמוד ביעד לבנייה חדשה באזור זה. במקום זאת, ההתמקדות הייתה בעיקר במגזר השכירות, שבו משקיעים מוסדיים נהנים מטיפולי מס נוחים על דמי שכירות.
ראוי לציין שהדיור של פליטים ומבקשי מקלט לא השפיע ישירות על מגזר הדיור, שכן רובם מתאכסנים בבתי מלון. אף על פי כן, הדיור נותר הנושא החשוב ביותר עבור הבוחרים באירלנד, אפילו בתוך ויכוחים על הגירה. המיקוד של הממשלה חייב לעבור לטיפול במשבר הדיור, המשמש כר גידול לרגשות נגד מהגרים ולחוסר שביעות רצון בקרב הדור הצעיר במדינה.