קרחונים בהרי ההימלאיה ידועים בהמסה המהירה שלהם עקב השפעות משבר האקלים העולמי. עם זאת, מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Nature Geoscience חשף תופעה מפתיעה ברכס ההרים הגבוה בעולם, שיכולה למעשה לעזור להאט את השפעות שינויי האקלים.
המחקר מסביר שכאשר האוויר שמסביב מעל קרחוני ההימלאיה מתחמם, הוא יוצר פער טמפרטורה בין האוויר הקריר יותר במגע ישיר עם הקרח. זה מוביל לעלייה בחילופי החום הסוערים על פני הקרחונים ומביא לאפקט קירור חזק יותר של מסת האוויר שמעל. ככל שהאוויר הקריר הופך צפוף יותר, הוא שוקע וזורם במורד המדרונות אל העמקים, מה שגורם לאפקט קירור באזורים הנמוכים יותר של הקרחונים והמערכות האקולוגיות שמסביב.
בהתחשב בכך שקרחוני ההימלאיה ניזונים ל-12 נהרות, אשר בתורם מספקים מים מתוקים לכמעט 2 מיליארד בני אדם ב-16 מדינות, חיוני לחקור אם אפקט הקירור המשמר את עצמו יכול להימשך עם עליית הטמפרטורות ב-
דיווחים קודמים הראו שהקרחונים באזור נמסו ב-65% מהר יותר בשנות ה-2010 בהשוואה לעשור הקודם, מה שמצביע על ההשפעה המשמעותית של עליית הטמפרטורות על המוני הקרח. ההפשרה נגרמת בעיקר מהתארכות והתעצמותה של עונת ההפשרה, מה שמוביל להידלדלות ולנסיגה של הקרחונים. תהליך זה מגביר עוד יותר את טמפרטורת האוויר עקב ספיגת אנרגיה גדולה יותר על ידי המשטחים החשופים.
מעניין, בעוד שהטמפרטורות הכלליות נראו יציבות בבסיס הר האוורסט, ניתוח מעמיק יותר גילה תמונה שונה. בעוד שטמפרטורות המינימום עלו בהתמדה, טמפרטורות פני השטח המקסימליות במהלך הקיץ ירדו בעקביות. תצפית פרדוקסלית זו עוררה חקירה נוספת.
עם זאת, למרות נוכחותן של הרוחות המתקררות הללו, הן אינן מספיקות כדי לנטרל באופן מלא את הגדלת הטמפרטורות והמסת הקרחונים הנגרמות כתוצאה משינויי אקלים. המחקר מכיר בכך שהסיבה להמסה המהירה של הקרחונים הללו היא מורכבת ולא ניתן לייחס אותה רק להשפעת הקירור המקומית.
המחסור בנתונים באזורים בגובה רב ברחבי העולם גרם לצוות המחקר להתמקד בתצפיות קרקעיות מתחנת אקלים בהרי ההימלאיה. תחנה זו תיעדה נתונים מטאורולוגיים במשך כמעט שלושה עשורים, והציעה מקור מידע עשיר. תצפיות מפורטות אלו הובילו את החוקרים למסקנה שהטמפרטורות התחממות מעוררות רוחות קטבטיות, שהן רוחות קרות הזורמות במורד, הנפוצות באזורים הרריים.
כמו כן צוין כי הרוחות הקטבטיות גורמות לריכוזי אוזון גבוהים יותר בגובה פני הקרקע ופועלות כמשאבה, המובילה אוויר קר מגבהים גבוהים יותר אל העמקים. בסך הכל, תהליך זה תורם לשימור הפרמפרסט והצמחייה שמסביב באזור.
בעוד שהמחקר מרמז על הפוטנציאל של תופעה זו למתן את ההשפעות של שינויי האקלים, החוקרים מדגישים את החשיבות של ניתוח נוסף ואת הצורך בתחנות קרקע ארוכות טווח יותר כדי לאמת ולהבין את ההשלכות הרחבות יותר.
לסיכום, מחקר זה שופך אור על תופעה מפתיעה אך מועילה המתרחשת בהרי ההימלאיה. נוכחותן של רוחות קטבטיות, המופעלות על ידי התחממות הטמפרטורות, תורמת לאפקט הקירור ולשימור הקרחונים. עם זאת, קצב ההמסה הכולל של הקרחונים הללו עדיין מדאיג, ויש צורך במחקר רב-תחומי יותר כדי להבין את ההשפעות של ההתחממות הגלובלית באזורים פגיעים אלה ולנקוט באמצעים מתאימים.