כשהשופט שורק את שריקת הפתיחה והכדור מתחיל להתגלגל על הדשא באצטדיון הארד רוק במיאמי, מתחיל משהו חדש — לא סתם עוד משחק כדורגל, אלא קפיצה אמיתית אל הבלתי נודע עבור עולם הכדורגל. גביע העולם לקבוצות 2025 של פיפ"א, שייערך בין 14 ביוני ל-13 ביולי, אינו רק עוד גביע להניף — הוא ההצהרה הברורה ביותר של פיפ"א עד כה כי כדורגל המועדונים הפך לגלובלי באופן שאי אפשר להתעלם ממנו.
זה לא גביע העולם לקבוצות הישן, התחרות הצנועה שנדחסה לדצמבר ובקושי עוררה עניין מחוץ למעגל האוהדים השרופים. לא, זה שונה. שלושים ושתיים קבוצות. חודש אחד. נוקאאוטים, שלבי בתים, ערים גדולות, לוחות זמנים צפופים, אורות הפריים טיים. המבנה? הוא משקף את גביעי העולם הישנים של הנבחרות הלאומיות: שמונה בתים של ארבע קבוצות, כששתיים מכל בית עולות לשלב הנוקאאוט. פשוט על הנייר, אבל מלא בפוטנציאל לדרמה.
יש לכם 12 ענקיות אירופיות שמסתערות עם שמות גדולים וארנקים גדולים עוד יותר. ריאל מדריד, באיירן מינכן, PSG, צ'לסי, אינטר מילאנו, כל החבורה הנוצצת. מאמריקה, שמות כמו ריבר פלייט, פלמייראס, פלמנגו, בוקה ג'וניורס ואינטר מיאמי – עם ליונל מסי שעדיין לובש ורוד – מוסיפים את הלהט שלהם. אסיה ואפריקה שולחות ארבע קבוצות כל אחת, ואוקיאניה שולחת את המשתתפת היחידה שלה (והחובבנית במיוחד), שכנראה נמצאת שם יותר ברוח מאשר באסטרטגיה.
אבל כאן העניינים מסתבכים – או נהיים מעניינים, תלוי בנקודת המבט שלכם.
כסף גדול, אבל מי צופה?
לפי פיפ"א, הדבר הזה יכול להזרים יותר מ-21 מיליארד דולר לכלכלה העולמית – 9.6 מיליארד דולר מתוכם בארצות הברית לבדה. פרס של מיליארד דולר מונח על הכף, והאלופים יזכו ב-125 מיליון דולר. זה לא כסף קטן; זה כסף שמשנה חיים עבור מועדונים מחוץ למעגלי האליטה.
ובכל זאת, אי אפשר שלא לתהות. ימים ספורים לפני פתיחת הטורניר, Ticketmaster עדיין הציגה הרבה מקומות פנויים. מחירי הכרטיסים למשחק הפתיחה – אינטר מיאמי נגד אל-אהלי – צנחו ל-69 דולר, ירידה משמעותית מהמחיר המקורי. משחקים אחרים הלכו בעקבותיו: PSG נגד אתלטיקו ב-61 דולר בלוס אנג'לס, בוקה ג'וניורס נגד בנפיקה ב-41 דולר בלבד. ברור שהאנשים לא מתלהבים כמו ש-FIFA קיוותה.
אולי זה בגלל המחירים. אולי זה בגלל שהאוהדים פחות קשורים רגשית למועדונים ממקומות רחוקים. אומה מאחורי דגל זה דבר אחד. מועדון עם השפעה אזורית? זה לא בדיוק אותו הדבר. לא כולם יכולים לטוס ברחבי המדינה – או העולם – בשביל קבוצה שאינה שלהם. ועם תמחור דינמי המשתנה כמו מחירי המניות, ייתכן שחלק מהאוהדים פשוט מחכים למבצעים טובים יותר.
דוד נגד תריסר גולייתים
זה לא חדש שאירופה שולטת בכדורגל המועדונים. סגל PSG לבדו מוערך ביותר ממיליארד דולר. ריאל מדריד מובילה את הרשימה עם 1.5 מיליארד דולר. השוו את זה לבוטאפוגו הברזילאית (183 מיליון דולר) או אפילו לפלמייראס, המועדון היקר ביותר באמריקה הלטינית (288 מיליון דולר), וההבדל הוא מדהים.
ובכל זאת, הנה מגיעים החולמים – שחקנים שלעולם לא יככבו בכותרות בלונדון או במדריד, אבל שיעלו למגרש כאילו זו הזדמנות של פעם בחיים. עבור אוהדים בבואנוס איירס, מונטווידאו או קראקס, ניצחון על באיירן או צ'לסי עדיין נושא משקל מיתי. הסיכויים נמוכים, אבל זה חלק מהקסם.
לוח זמנים שרק מכונה יכולה לאהוב
עייפות השחקנים היא אמיתית. ברקולה מ-PSG שיחק מעל 3,600 דקות העונה. ריאל מדריד ומנצ'סטר סיטי שיחקו מעל 50 משחקים עוד לפני הטורניר הזה. אם נוסיף לכך את המשחקים הבינלאומיים, אנחנו מבקשים מהגוף האנושי לעשות יותר ממה שהוא כנראה מסוגל.
רונאלדו נזאריו התבדח על כך במהלך ההגרלה. "הייתי שמח לשחק במשהו כזה... אבל זה כנראה היה עולה לי בחצי מהחופשה שלי." מאחורי הצחוק, יש אמת. יותר משחקים משמעותם יותר פציעות, פגרה קצרה יותר ולחץ גובר. ההקלה היחידה? פיפ"א ביטלה את משחק המקום השלישי. רחמים קטנים.
ומה עם המועדונים הטובים ביותר שנעדרים?
ליברפול? ברצלונה? לא נראים בשום מקום. כללי ההעפלה לטורניר מבוססים על הישגים בעבר, לא על מצב נוכחי. צ'לסי השתתפה בזכות זכייה בליגת האלופות 2021, אבל מאז היא נסחפת באמצע הטבלה. הקבוצה שתעלה למגרש בקיץ הקרוב היא צל של זו שזכתה בכרטיס. האם זה הגיוני? אולי לא. אבל ככה זה.
ובכל זאת, משהו גדול מתחיל
הטורניר הזה לא יהיה מושלם. הוא לא נבדק, מעט כאוטי, וברור שהוא נוטה לטובת המעצמות הרגילות. אבל זה חשוב. בעוד כמה שנים, אולי המועדונים יתחילו לתפור כוכבים על גופיותיהם, וסופרים את התארים העולמיים כמו גביעים. אולי נזכור את זה כרגע שבו כדורגל המועדונים סוף סוף יצא מצל אירופה והפך למופע עולמי אמיתי.
או אולי נזכור אותו רק בזכות הזיקוקים, ההפתעות, ההזדמנויות שהוחמצו – ומסי בורוד, בפעם האחרונה תחת אורות מיאמי.
כך או כך, הכדור כבר מתגלגל. ואין דרך חזרה.