לאונרדו דה וינצ'י היה איש רנסנס אמיתי, שנודע בכושרו האמנותי, במוחו ההמצאתי ובסקרנותו המדעית. כעת, מחקר חדש מצביע על כך שאולי האמן המאסטר היה גם כימאי חדשני. באמצעות דיפרקציה של קרני רנטגן וספקטרוסקופיה אינפרא אדום, צוות של מדענים מצרפת ובריטניה גילה תגלית מסקרנת בתוך הציור המפורסם "מונה ליזה" של דה וינצ'י. הם זיהו נוכחות של תרכובת מינרלית נדירה, ששפכה אור חדש על טכניקות הציור של האמן.
התרכובת, המכונה פלומבונאקריט, נמצאה בשכבת הבסיס של הצבע, יחד עם פיגמנט לבן עופרת ושמן. מינרל זה, שנוצר כאשר תחמוצות עופרת מתמזגות עם שמן, זוהה בעבר רק ביצירות של אמנים מהמאה ה-17 כמו רמברנדט. הנוכחות שלו ב"מונה ליזה" מעידה על כך שייתכן שדה וינצ'י היה המבשר לטכניקה זו, בלי ידיעתו חלוצה בשיטת ציור שתשמש אמנים עתידיים.
ז'יל ואלז, פרופסור באוניברסיטת סורבון בפריז ומחבר המחקר, מעיר על המשמעות של ממצא זה, וקובע שכל מה שקשור לדה וינצ'י מרתק מטבעו בשל אופיו הרב-תחומי. מוחו החקרני של דה וינצ'י הוביל אותו לחקור תחומים שונים, מאמנות ועד כימיה ופיזיקה. תגליות אלו מצביעות על כך שהוא לא היה רק אמן יוצא דופן אלא גם נסיין בעל חשיבה קדימה השואף להרחיב את הידע המדעי של זמנו.
ה"מונה ליזה", כמו ציורים רבים אחרים מהמאה ה-16, נוצרה על לוח עץ שדרש שכבת בסיס עבה. בניתוח שלהם, החוקרים הסיקו שסביר להניח שדה וינצ'י ערבב אבקת תחמוצת עופרת עם שמן פשתן כדי לייצר את שכבת הצבע הצפופה הנדרשת עבור השכבה הראשונית. ללא ידיעתו, תהליך זה הוביל מבלי משים להיווצרות התרכובת הפלמבונאקריט הנדירה.
לימוד ה"מונה ליזה" מהווה אתגר לחוקרים מכיוון שהם אינם יכולים לקחת דוגמאות ישירות מיצירת האמנות, המוצגת בבטחה מאחורי זכוכית בלובר בפריז. עם זאת, באמצעות מיקרו-דגימה שהתקבלה ב-2007 מאזור ממש מאחורי המסגרת, המדענים השתמשו במאיץ חלקיקי סינכרוטרון חדיש, המאפשר להם לבצע ניתוח מולקולרי מפורט של הרכב הצבע.
החקירה מתרחבת עוד יותר, שכן אותו איפור כימי התגלה בשכבת הבסיס של ציור הקיר של דה וינצ'י "הסעודה האחרונה", למרות שהוא צויר על קיר. הצוות בחן אוסף גדול יותר של דגימות - 17 בסך הכל - מפתיתי צבע שהתדרדרו באופן טבעי עם הזמן. ממצאים אלה מדגישים את הגישה העקבית של דה וינצ'י ואת הטכניקות החדשניות של מדיומים שונים.
עם פחות מ-20 ציורים ידועים שיצר דה וינצ'י בחייו, כל תגלית מציעה תובנות חשובות לגבי שיטותיו ותהליך היצירה של האמן. וויליאם וואלאס, פרופסור מכובד ומומחה לתולדות האמנות באוניברסיטת וושינגטון בסנט. לואי, מכיר בניסויים הבלתי פוסקים של דה וינצ'י ובמרדף אחר טכניקות לא שגרתיות להחיות את יצירות האמנות שלו. ככל שהחוקרים ממשיכים להתעמק בעבודותיו, יש תקווה שעוד יתגלו גילויים על האמן יוצא הדופן הזה.
המחקר האחרון לא רק מעמיק את הבנתנו את הגאונות האמנותית של דה וינצ'י אלא גם מדגיש את רוחו החלוצית ואת תרומתו לתחום הכימיה. מורשתו של ליאונרדו דה וינצ'י באמת משתרעת הרבה מעבר לציוריו האיקוניים, וחושפת את ההיקף הבלתי מוגבל של יכולותיו האינטלקטואליות והיצירתיות.