מאחורי שכבות של דיבורים על רגולציה וכותרות בתחום הביוטכנולוגיה, מתפתחת מגמה שקטה שתופסת תאוצה: חברות התרופות האמריקאיות חוצות את האוקיינוס השקט בחיפוש אחר המולקולה הפלאית הבאה, וסין נענית לקריאה. לא עם חיקויים או תרופות גנריות, אלא עם מדע מתקדם, חדשנות נועזת, ובאופן גובר, תרופות ברמה עולמית שעדיין נמצאות במעבדה אך כבר מבטיחות להיות שוות מיליארדים.
רק במחצית הראשונה של 2025, חברות התרופות האמריקאיות חתמו על 14 הסכמי רישוי עם חברות ביוטכנולוגיה סיניות. בשנה שעברה בתקופה זו? רק שניים. זו לא עלייה איטית — זה שינוי של 180 מעלות. והדבר המדהים ביותר הוא לא רק המספר — אלא הערך. אם כל אבני הדרך יושגו, העסקאות הללו עשויות להגיע לסכום כולל של 18.3 מיליארד דולר.
והכל מתחיל בקטן. ממש קטן. עסקה אחר עסקה החלה עם מה שנראה כמו סכום זעום בעולם התרופות – 80 מיליון דולר פה, אולי 100 מיליון דולר שם. אבל מה שקונים זה לא גלולה מוגמרת. זה עתיד פוטנציאלי. מולקולה, רעיון, ניצוץ של תקווה שיושב במעבדה אי שם בעולם.
מה המניע מאחורי כל זה? זה פשוט ודחוף: הפטנטים פוקעים. תרופות מצליחות בשווי של כ-200 מיליארד דולר בארה"ב יאבדו את הבלעדיות שלהן עד סוף העשור. משמעות הדבר היא שתרופות גנריות יפגעו ברווחים, וחברות ממהרות להחליף את ההכנסות האלה. מהר. במקום להמר על מחקר ופיתוח פנימי שיכול לקחת עשור, הן מהמרות אסטרטגית על חברות סיניות שכבר עמוק בתוך עבודת פיתוח מבטיחה.
למה סין? ובכן, החישוב הוא אכזרי אך משכנע. בחמש השנים האחרונות, רישוי תרופה בארצות הברית עלה בממוצע כמעט 85 מיליארד דולר. בסין? קצת יותר מ-31 מיליארד דולר. אותה קטגוריה של תרופות. אותה הבטחה ביולוגית. שליש מהמחיר. עשו את החישוב שוב, ופתאום שנחאי וסוז'ו נראות כמו מכרות זהב ביוטכנולוגיים.
אבל זה לא רק עניין של עלות. גם המדע נמצא שם. המעבדות הסיניות כבר לא רק מייצרות כדורים עם מולקולות קטנות — הן צוללות לתחומים חדשים. חשבו על אימונותרפיה, טיפולים חדשניים בסרטן, תרופות ממוקדות להשמנת יתר. במאי, פייזר שילמה 1.25 מיליארד דולר מראש עבור תרופה אחת כזו לסרטן. העסקה הזו לבדה עשויה לתפוח ל-6 מיליארד דולר. שבועות ספורים לאחר מכן, חברת Regeneron שילמה 80 מיליון דולר עבור תרופה להשמנת יתר עם פוטנציאל דומה.
מאחורי כל זה מתגבש סוג של כבוד שקט. לאו דווקא פוליטי, אלא מדעי. "חברות הביוטכנולוגיה הסיניות עולות בשרשרת הערך מיום ליום", כפי שניסח זאת אחד האנליסטים של Macquarie. שפה כזו הייתה בלתי נתפסת רק לפני חמש שנים.
מה שמאוד מעיד על המצב הוא האופן שבו חברות אמריקאיות מתמודדות עם האקלים הגיאו-פוליטי. למרות הדיבורים על מכסים, הגבלות סחר והאיומים הרגילים, עסקאות הרישוי פורחות בשקט. מדוע? קניין רוחני אינו "סחורה", ולכן מכסים אינם חלים עליו. זה קוד, לא מטען.
בעוד שהמיזוגים המסורתיים בתחום התרופות ירדו ב-20% השנה, הרישוי הולך בכיוון ההפוך. כמעט שליש מכל התרופות המורשות על ידי חברות אמריקאיות גדולות ב-2024 הגיעו מסין. יש מומחים הסבורים כי נתון זה עשוי להגיע בקרוב ל-50%.
יש בכך גם תחכום סמוי. חברות אמריקאיות יכולות לערוך ניסויים מוקדמים בסין – שם העלויות נמוכות יותר והלוחות הזמנים קצרים יותר – ואז להשתמש בנתונים אלה כדי לזרז מחקרים גלובליים. הן נמנעות מהחסימות הרגולטוריות הקשות ביותר ומקצרות את לוחות הזמנים לפיתוח בשנים.
כמובן, אין לכך כל ערובה. מדובר בתרופות ניסיוניות, ושיעור ההצלחה שלהן אינו גבוה. אך זהו משחק בעל סיכונים גבוהים, שאותו חברות התרופות מוכנות כעת לשחק. אפילו ניצחונות קטנים יכולים להפוך למזומנים רבים. וחשוב מכך, הם עשויים להוביל לפריצות דרך בטיפול במחלות שאנו עדיין לא מבינים עד תום.
כפי שניסח זאת בוטות אחד השותפים ההשקעתיים בארה"ב, כל התנועה הזו היא "מעין קריאת השכמה". סין כבר לא רק מרכיבה את מוצרי העולם. כעת היא מרכיבה את עתיד הרפואה. ותעשיית התרופות האמריקאית – שנחשבה זמן רב ליהלום שבכתר החדשנות התרופתית העולמית – הופכת בשקט ובמהירות ללקוחה הגדולה ביותר שלה.