לאחר שבועות של עיסוק בדיפלומטיה העולמית — מפסגות נאט"ו ועד למתיחות בשולי פסגת ה-G7 והדרמה המתמשכת עם איראן — דונלד טראמפ שוב מפנה את מבטו פנימה. הפעם, עם תחושת דחיפות מוכרת, הוא מפנה את כל כובד משקלו הפוליטי כדי לקדם את מה שעשוי להיות הצעד המכריע ביותר בתקופתו שלאחר הנשיאות: הצעת חוק רחבה ועתירת סיכונים לרפורמה במס, שלדעת הרפובליקנים עשויה להיות כרטיס הכניסה שלהם לשרוד את הבחירות הקרובות בכבוד.
זו לא סתם עוד יוזמה מדינית. זהו מירוץ, שטראמפ רוצה לראות מסתיים עד ה-4 ביולי, ושהצוות שלו רואה כקריטי לא רק לפלטפורמה הכלכלית של הנשיא לשעבר, אלא גם לתחייה הפוליטית הרחבה יותר שלו. עבור טראמפ, זה לא רק עניין של מסים — זה עניין של מומנטום. זה עניין של הוכחה, ברגע תנודתי שבו האינפלציה עדיין מכבידה והפדרל ריזרב לא פועל במהירות מספקת לטעמו, שהוא עדיין האיש עם התוכנית. והכי חשוב, האיש שיכול להוציא אותה לפועל.
הצעת החוק, שכוללת יותר אפסים ממה שרוב האמריקאים יכולים לדמיין, עושה יותר מאשר רק לעצור העלאת מס אוטומטית שאמורה להיכנס לתוקף בסוף השנה. היא משלבת כמה מההישגים הפוליטיים הגדולים ביותר של טראמפ — הקלות מס לעובדים בשעות נוספות, אנשים המתפרנסים מטיפים, רוכשי מכוניות, גמלאים — שנוצרו מתוך מחשבה על אמריקה התיכונה, האנשים שממלאים את עצרות הבחירות שלו ומריעים לכל מתקפה שלו על הממסד בוושינגטון.
מאחורי הקלעים, המכונה כבר פועלת. האירוע שיתקיים ביום חמישי בבית הלבן יהיה תיאטרון קמפיין טהור, עטוף בדגל: שורה של חוואים, נהגי משאיות, מלצריות וכבאים, כולם מסודרים בשורה כדי לספר לאמריקה איך הצעת החוק הזו תעזור להם לשמור יותר ממה שהם מרוויחים. זה לא מקרה. כל זווית מצלמה, כל מילה שנאמרת מהפודיום, היא חלק ממאמץ מתואם לרכך את קצוות ההצעה, שאותה, באופן לא מפתיע, הדמוקרטים כבר מציגים כמתנה עטופה בנייר צלופן לעשירי המדינה.
והנה הקאץ' – עד כה, נראה שהמסגור הזה תופס. סקרים אחרונים מראים שכמעט מחצית מהאמריקאים מתנגדים להצעת החוק. פחות משליש תומכים בה. השאר? עדיין מגרדים את הראש.
מבחינה פנימית, הרפובליקנים עדיין מתלבטים בפרטים. הפילוג מוכר: עד כמה לקצץ במדיקייד, האם לגעת בזיכויי אנרגיה ירוקה, וכמה נדיבים להיות עם ניכויי מס ממלכתיים ומקומיים. נקודות המחלוקת הללו, שנראות קטנות מרחוק, עלולות להטביע את הספינה כולה.
זו הסיבה שטראמפ, שמעולם לא השאיר את גורלו בידיים של אחרים, התערב באופן ישיר בעניין. הוא עובד בטלפונים, גורר מחוקקים לישיבות ליליות, מזעיק תגבורת ברמת הקבינט כדי להמשיך להפעיל לחץ. שר האוצר סקוט בסנט, ראש הסגל סוזי ווילס, דוברת העיתונות קרוליין ליוויט ומנהל התקציב ראס ווט, כולם התחלפו בביקורים בקפיטול עם מסר אחד: תתיישרו.
עם זאת, האחדות נותרת אשליה שברירית. קומץ רפובליקנים, במיוחד בבית הנבחרים, משמיעים את קולם. הם רוצים ניכויים נדיבים יותר עבור מסים מקומיים (SALT). אחרים נרתעים מההשלכות של קיצוץ תקציב מדיקייד ברגע שבו מצביעים רבים חשים פגיעים כלכלית. ואז יש את הנציג תומאס מסי, שתמיד היה קצת חריג, שלא רק התנגד להצעת החוק אלא גם זכה לנזיפה ישירה ואישית מטראמפ.
הנשיא לשעבר כינה אותו בכל דבר חוץ מבוגד. "כוח שלילי", "מתחזה", מישהו ש"MAGA לא רוצה". עבור מסי, חטאו היה אידיאולוגי: הצעת החוק, לדבריו, לא מקצצת מספיק בהוצאות. עבור טראמפ, זה עניין של נאמנות — ומחיר המרדנות.
כעת, נראה שהסכינים שלופות. צוותו של טראמפ מתכנן בגלוי להדיח את מאסי. כריס לאסיביטה, אחד המוחות המובילים מאחורי קמפיין 2024, כבר מניח את התשתית למימון יריב. ג'יימס בלייר, סגנו הבכיר, כמעט הבטיח את מותו הפוליטי של מאסי. האם מאמץ זה יישא פרי? נותר לראות, אך המסר ברור וחד משמעי: סטה מהקו, ותשלם את המחיר.
ובכל זאת, השעון מתקתק. יום העצמאות מתקרב, ועמו גם המועד האחרון שטראמפ קבע לעצמו. ההימור עצום, הפער דק כלהב סכין, והפוליטיקה – כמו תמיד – אישית.
חוק המס הזה אינו רק מדיניות. זהו מאבק כוחות. ובשביל דונלד טראמפ, זו עשויה להיות ההימור החריף ביותר שלו עד כה בניסיונו לעצב את העתיד – לא רק של המפלגה, אלא של המדינה כולה.