מחקר חדש שנערך על ידי קרחונים מאוניברסיטת קליפורניה, אירווין ומעבדת הנעת סילון של נאס"א חשף כי קרחון מרכזי בצפון מערב גרינלנד מקיים אינטראקציה עם הגאות והשפל באוקיינוס, וכתוצאה מכך להמסה שלא הייתה ידועה קודם לכן ולעלייה מהירה יותר של פני הים. המחקר, שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, מצא שקו ההארקה של קרחון פיטרמן, שהוא האזור שבו יריעת הקרח מתחילה להתרחב החוצה על גבי האוקיינוס, יכול להזיז באופן משמעותי עם הגאות והשפל. נמצא כי קו ההארקה נודד בין 2 ל-6 קילומטרים (1. 2 עד 3. 7 מיילים) כאשר הגאות והשפל נכנסים ויוצאים, וזה ממצא חשוב, שכן הדעה המסורתית בקרב מדענים הייתה שקו ההארקה לא נדד עם הגאות והשפל, וזה מציג מקור מרכזי נוסף להמסה שיכול להאיץ את עליית פני הים.
המחקר גם חשף שבין 2016 ל-2022, מחזורי גאות ושפל חמימים יותר המסו חור בגובה 670 רגל בחלק התחתון של הקרחון לאורך קו ההארקה, שהוא גדול מספיק כדי ששני פסלי חירות יכולים להיות התופעה עלולה להחמיר בשנים ובעשורים הקרובים ככל שטמפרטורות האוקיינוסים מטפסות. לאחרונה דווח כי טמפרטורות פני הים היו הגבוהות ביותר שנרשמו באביב הזה, מה שהבהיל מדענים שחוששים שזה עשוי להיות חלק ממגמה חדשה ומדאיגה.
המחקר מעלה חששות נוספים מהסיכוי המדאיג ממילא של עליית פני הים, המאיים על קווי החוף ברחבי העולם. הקרח הנמס של גרינלנד הוא התורם הגדול ביותר לעליית פני הים, על פי נאס"א, שהואצה בשנים האחרונות. אבל התחזיות הנוכחיות אינן מסבירות את התרומה החדשה הזו מאינטראקציות מתחת לקרח עם הגאות והשפל המתחממות. מחבר שותף אריק ריגנוט, פרופסור ב-UCI ומדען מחקר של נאס"א JPL, אמר, "האינטראקציות הללו בין הקרח לאוקיאנוס הופכות את הקרחונים לרגישים יותר להתחממות האוקיינוסים. הדינמיקה הזו לא נכללת במודלים, ואם היינו כוללים אותם, זה היה מגדיל את תחזיות עליית פני הים בעד 200 אחוז - לא רק עבור פיטרמן אלא עבור כל הקרחונים המסתיימים באוקיינוס, שהוא רוב צפון גרינלנד ו "המחקר מדגיש את הצורך הדחוף בפעולה לצמצום שינויי האקלים ולהפחתת פליטת גזי חממה כדי למנוע נזק נוסף לכוכב הלכת שלנו.