קיץ 2025 התפתח ברחבי אירופה באופן שמרגיש מוכר ומפחיד בו זמנית. ארבע גלי חום רצופים התישו את האדמה והכינו את הקרקע לעונה שכבר סומנה כעונה ההרסנית ביותר מבחינת שריפות יער מזה כמעט עשרים שנה. הרוחות היבשות שסחפו את הגבעות והעמקים הפכו את היבשת כולה למחסן חומר דליק ענק, והלהבות ניצלו זאת היטב.
נתוני הלוויין של קופרניקוס מציירים תמונה עגומה: כמעט 9,000 קמ"ר של אדמה כבר נשרפו השנה בתוך האיחוד האירופי, בהיקף שלא נראה מאז 2006. המהירות שבה התגברו השריפות בקיץ הזה מדהימה. עוד גל חום לא עונתי, עוד משב אוויר חם וחסר מנוחה, והשדות, השיחים והיערות, שהחזיקו מעמד עם טיפות הלחות האחרונות שנותרו בהם, פשוט נכנעו. מהפנים המחוספס של פורטוגל ועד לחופים שטופי השמש של יוון ואלבניה, אותו סיפור חוזר על עצמו — התפרצויות פתאומיות, שהפכו לחזיתות זועמות על ידי רוחות חזקות מדי מכדי לעצור אותן.
ספרד הפכה לאחת המדינות שנפגעו הקשות ביותר, מדינה שבה מטוסי כיבוי עדיין חגים מעל ו-40 שריפות עדיין בוערות בעקשנות. יותר מ-31 אלף בני אדם נאלצו לעזוב את בתיהם בימים האחרונים, ורבים מהם אינם יודעים אם יהיה להם לאן לחזור. הממשלה מכירה בכך שהלהבות כילו שטח גדול יותר מאשר בכל תקופה אחרת מאז אמצע שנות ה-2000. דוחות המשטרה מצביעים על עשרות מעצרים הקשורים לחקירות השריפות, אך גורמים רשמיים מדגישים כי רשלנות והצתה מכוונת הן רק חלק מהתמונה — הכוח הגדול יותר הפועל כאן הוא אקלים שהפך אכזרי.
ראש הממשלה פדרו סנצ'ס צפוי לנסוע למחוזות קסרס וזמורה, אזורים שהפכו כעת לשם נרדף להרס. שם, השריפות עוררו את גל הסיוע הבינלאומי הגדול ביותר שקיבלה ספרד אי פעם לכיבוי שריפות. צוותים וציוד הגיעו ממדינות רחוקות כמו פינלנד וסלובקיה, סימן לכך שהמשבר מהדהד עמוק מעבר לגבולות. התחזיות מבטיחות אוויר קריר יותר וסוף לגל החום הקשה שנמשך 16 ימים, השלישי באורכו בספרד מזה יותר משלושה עשורים. עם זאת, הרשויות מזהירות כי כמעט מחצית מהמדינה נותרת במצב של "סכנה קיצונית" לשריפות.
מעבר לגבול, פורטוגל חווה סיוט משלה. הטמפרטורות עשויות לרדת בקרוב, אך רוב המדינה נותרת בכוננות גבוהה. ארבע שריפות יער גדולות עדיין פעילות, ואחת מהן – הבוערת ליד טראנקוסו – נמשכת כבר יותר משבוע. אם לא תיעצר, היא עלולה להפוך לשריפה הגדולה ביותר שתועדה אי פעם במדינה. כמעט 1,500 כבאים נלחמים בלהבות באזורים שונים, מראה שחוזר על עצמו מדי יום בקיץ הזה. ראש הממשלה לואיס מונטנגרו תיאר את המאבק כ"מלחמה" והבטיח תמיכה בקהילות ההרוסות, אך תגובתו המאוחרת והחלטתו להמשיך לקיים אירועים פוליטיים על פי לוח הזמנים שלו עוררו ביקורת חריפה.
הפצעים מהטרגדיה שפקדה את פורטוגל ב-2017, כאשר יותר ממאה בני אדם נספו בעונת שריפות אחת, עדיין לא הגלידו. הזיכרונות הללו צפים מחדש בכל פעם שהעשן ממלא את השמים, בכל פעם שצווי הפינוי ניתנים מאוחר מדי או לא ניתנים כלל. חלק מהאזורים שסבלו לפני שמונה שנים בוערים שוב היום. החזרה הזו פוגעת עמוק בנפש הלאומית, ומעוררת לא רק צער אלא גם כעס כלפי מנהיגים ומוסדות הנתפסים כמי שנכשלו במניעת הישנות ההיסטוריה.
ברור כי בעיית השריפות באירופה אינה תופעה חולפת. מדענים מזכירים לנו כי היבשת מתחממת מהר יותר מכל יבשת אחרת, וקיצים כמו זה עשויים להפוך בקרוב לכלל ולא ליוצא מן הכלל. ערים ייבנו מחדש, יערות יתאוששו, אך נראה כי בכל עונה הגבול של מה שניתן לשאת מתרחק עוד יותר. מה שנחשב בעבר לבלתי רגיל הוא כיום שגרה מדאיגה — קירות אש, פינויים המוניים, שכנים הצופים באפר הנופל מהשמים.
עבור רבים בספרד, פורטוגל ומחוצה לה, הקיץ הזה לא ייזכר בזכות החופים, הפסטיבלים או הערבים הארוכים והחמים. הוא ייזכר בזכות השריפות — בזכות השבועות שבהם נראה היה שהאדמה עצמה בוערת ללא הפסקה, ובזכות העובדה שאירופה למדה שוב עד כמה היא שברירית לנוכח שינויי האקלים.