הוויכוח על השימוש בכיריים גז תפס מקום מרכזי, עם חששות לגבי ההשפעות הבריאותיות והסביבתיות הקשורות לשימוש בהן. תנורי גז נקשרו לפליטת מזהמי אוויר שאינם בטוחים, כולל חנקן דו חמצני, פחמן חד חמצני וחלקיקים עדינים במהלך הבעירה. חשיפה למזהמים אלו נקשרה למחלות בדרכי הנשימה, בעיות לב וכלי דם, סרטן ומצבים אחרים. מחקר שנערך לאחרונה גילה כי ניתן לייחס כ-12% ממקרי אסתמה בילדות בארה"ב לשימוש בכיריים גז.
תנורי גז תורמים גם הם להתחממות האטמוספירה, שכן הם מייצרים פחמן דו חמצני בעת שריפה. עם זאת, מה שאולי מדאיג יותר הוא שמתאן, המרכיב העיקרי של הגז הטבעי, בורח לעתים קרובות גם כאשר המכשירים הללו כבויים. למתאן יש פי 80 אפקט ההתחממות של פחמן דו חמצני ב-20 השנים הראשונות לאחר שחרורו. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת סטנפורד העריך גם שלפליטת מתאן ממכשירי גז בארה"ב יש את אותו פוטנציאל התחממות כדור הארץ כמו לכ-500,000 מכוניות.
כתוצאה מהחששות הללו, ערים רבות ברחבי ארצות הברית נקטו בפעולות רגולטוריות על ידי איסור או מניעת חיבורי גז חדשים למכשירי חשמל בבתים ובבניינים חדשים. העיר ניו יורק, לוס אנג'לס ושיקגו נמנות בין אלה שאימצו מדיניות למהלך לקראת אנרגיה נטולת פחמן.
למרות המאמצים הללו, תנורי גז הפכו לחלק ממלחמות התרבות בארה"ב. בעוד שדמוקרטים רבים תומכים בצעדים להתרחק מתנורי גז, רפובליקנים רבים עשו זאת פוליטיזציה וטענו שמדובר בהתחמקות יתר מצד הממשלה. יותר מ-20 מדינות עם בתי מחוקקים בשליטת הרפובליקנים אף העבירו חוקים האוסרים על איסור על חיבורי גז.
תעשיית הגז מילאה תפקיד משמעותי בעיצוב הרומנטיקה האמריקאית עם בישול בגז, וקידמה אותה באמצעות סיסמאות כמו "עכשיו אנחנו מבשלים עם גז!" גם תוכניות בישול תחרותיות בטלוויזיה עשו רומנטיזציה לאש, ויצרו רצון לטווחי גז חזקים ויקרים יותר. שפים ובוני בתים רבים מכירים בכך שכיריים אינדוקציה, המשתמשות במגנטים לחימום והן בטוחות ופחות יקרות לתפעול מגז, מתפקדות טוב או טוב יותר מכיריים גז, והרבה יותר טוב מסלילים חשמליים.
למרות שייתכן שייקח זמן לשנות את הרומנטיקה האמריקאית עם בישול בגז, יש לנקוט באמצעים כדי לטפל בהשפעות הבריאותיות והסביבתיות הקשורות לשימוש בהם. ניתן להשיג זאת באמצעות שינויי מדיניות, כגון דרישת תוויות אזהרה, תקני ביצועים ומנדפים, וכן באמצעות מעבר לעבר תנורי אינדוקציה ומקורות אנרגיה אחרים ללא פחמן.