מדינות אירופה עוברות לעבר גישה מחמירה יותר כלפי סין, שתואמת יותר את האסטרטגיה בה דוגלת ארה"ב. מדינות כמו גרמניה ואיטליה לומדות בקרת יצוא והשקעות שאומצה על ידי ארה"ב, בעקבות הדוגמה של הולנד. המניע העיקרי מאחורי השינוי הזה הוא המשך הברית של סין עם רוסיה למרות הפלישה לאוקראינה, יחד עם התוקפנות הנתפסת שלה מעבר לים ונגד בני עמה. זהו שינוי משמעותי עבור יבשת שהתנגדה בעבר לדחיפה של ארה"ב לפרוק את הקשרים הכלכליים עם סין. עם זאת, הסכסוך המתמשך באוקראינה הותיר את אירופה בתחושת פגיעה, מה שהוביל לתסכול הולך וגובר כלפי מנהיגי הכלכלה השנייה בגודלה בעולם.
פקידים בכירים שבעבר נזהרו מלהתבטא נגד בייג'ין מביאים כעת הערות ציבוריות ביקורתיות הרבה יותר. שרת החוץ הגרמנית, אנאלנה בארבוק, כינתה לאחרונה את סין "שותפה, מתחרה ויריבה מערכתית". היא הביעה דאגה שההיבט של היריבות המערכתית מתחזק יותר ויותר, לא רק בגלל שסין מתנהגת בצורה אגרסיבית יותר מבחינה חיצונית אלא גם יותר דכאנית מבחינה מקומית. היא כינתה את הפעולות הסיניות הן בבית והן מחוצה לה "יותר ממזעזע".
ארה"ב והאיחוד האירופי מפתחים כלים להאטת התקדמותה של סין בתחומים כמו מוליכים למחצה והגנה. בעלות הברית דנות בבקרות הייצוא, סינון הדוק יותר של השקעות והגברת שיתוף הפעולה בנושא חומרים קריטיים. קנצלר גרמניה, אולף שולץ, ניהל מגעים הדוקים עם ארה"ב בנושא, ואיטליה בוחנת דרכים להגביל את השפעתה של Sinochem הסינית על יצרנית הצמיגים Pirelli SpA.
השינויים הללו ישמחו את ממשלו של הנשיא ג'ו ביידן, שביקש להציג חזית מאוחדת עם בעלי ברית ולהפיץ את נטל ההשלכות הכלכליות הבלתי נמנעות שיבואו עם עוד עימות. היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ג'ייק סאליבן, אמר שחלוקת הנטל בכל הנוגע לפגיעה כלכלית כלשהי כדי להגן על הביטחון הלאומי היא שגורמת לבריתות לתפקד ביעילות.
סין וביטחון כלכלי יהיו הנושאים העיקריים כאשר מנהיגי G-7 ייפגשו ביפן בחודש הבא. נראה שיש הסכמה רחבה על הצורך לצמצם סיכונים אך לא להישבר לחלוטין. מומנטום גובר לדרך לתאם תגובה נגד כפייה כלכלית מבלי לעשות שום דבר אוטומטי. עם זאת, ישנם סייגים בולטים לגישה, ומדינות אירופה רוצות לוודא שאין ניתוק מהשוק הסיני. כמו ארה"ב, הם רוצים להפחית את הסיכון באזורים רגישים, כולל מחשוב קוונטי, ביוטכנולוגיה ומינרלים קריטיים.
בסך הכל, השינוי בגישה כלפי סין בקרב מדינות אירופה משקף תחושה גוברת של פגיעות ותסכול כלפי מנהיגי הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. הסתמכות היתר של האיחוד האירופי על נפט וגז רוסיים, בשילוב עם התהליך הכואב של גיוון מקורות האנרגיה שלו בעקבות פלישת מוסקבה, אילצו את הגוש לחשוב מחדש על מדיניות התקשרות עם מדינות אוטוקרטיות. נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין וביידן חלקו דאגות לגבי כפייה כלכלית ומדיניות ופרקטיקות לא-שוקיות. הפלישה של רוסיה לאוקראינה חידדה גם את התפיסות האירופיות לגבי חשיבות הסיכון הגיאופוליטי לכלכלה. הגיבוי של סין לרוסיה הגביר את תחושתה של סין כאיום אידיאולוגי וביטחוני.