מפלסי המים באגם טיטיקקה, האגם הניתן לשייט הגבוה ביותר בעולם והגדול בדרום אמריקה, חווים ירידה מזעזעת וטעונה. ירידה חסרת תקדים זו במפלסי המים היא תוצאה ישירה של גל חום קיצוני בחורף, אשר השפיע לרעה על הקהילה המקומית. ירידת מפלס המים משפיעה לא רק על התיירות, אלא גם על הדיג והחקלאות, שהם קריטיים לפרנסת התושבים.
אגם טיטיקקה הפך מזה זמן רב ליעד פופולרי עבור מבקרים בשל המים הכחולים המדהימים והשמיים הנרחבים שלו. "הים הפנימי" הזה משתרע על פני 3,200 מייל רבועים על פני פרו ובוליביה, והוא ביתם של קהילות ילידים כמו האימארה, הקצ'ואה והאורוס. ממוקם בגובה של כ-3,800 מטרים ברכס הרי האנדים, הוא מחזיק בתואר האגם הגבוה ביותר שניתן לשייט בעולם. עם זאת, גובה קיצוני זה גם חושף את האגם לרמות גבוהות של קרינת שמש, מה שמוביל לאידוי מוגבר ואיבוד מים לאחר מכן.
עם אוכלוסייה של למעלה משלושה מיליון אנשים המסתמכים על האגם לצורך דיג, חקלאות ותיירות, ירידת מפלס המים מהווה איום משמעותי על כלכלת האזור. השפעות משבר האקלים החמירו את התנודות הטבעיות במפלסי המים, והביאו לשינויים קיצוניים יותר. גל חום חורפי שובר שיאים הגביר את האידוי והחמיר את גירעונות המים הקיימים כבר כתוצאה מבצורת.
מומחים משירות המטאורולוגיה וההידרולוגיה הלאומי של פרו (Senamhi) מדווחים כי המשקעים באזור היו נמוכים ב-49% מהממוצע מאוגוסט 2022 עד מרץ 2023. תקופה קריטית זו כוללת את עונת הגשמים שבה מפלסי המים בדרך כלל מתאוששים. אם האגם ימשיך להתאדות בקצב מדאיג זה, רמות המים צפויות להגיע לנקודה הנמוכה ביותר מאז 1996 עד דצמבר, מצב שתואר כ"חמור מאוד" על ידי סנאמי.
ירידה זו במפלסי המים אינה אירוע בודד אלא חלק ממגמה הדרגתית שנצפתה בשנים האחרונות. מחקר שניתח תמונות לוויין מ-1992 עד 2020 גילה כי אגם טיטיקקה מאבד כ-120 מיליון טונות של מים מדי שנה, בעיקר עקב שינויים בדפוסי המשקעים והנגר.
כלכלת הקיום של קהילות דייגים מסביב לאגם הושפעה קשות ממפלסי מים נמוכים, והחריפה את האתגרים הקיימים כגון ירידה במלאי הדגים שנגרמו מזיהום ודייג יתר. בנוסף, החקלאות סבלה גם בגלל הבצורת, כאשר היבולים ספגו נזק משמעותי בעונת הקציר האחרונה. מוצרי יסוד מקומיים כמו קינואה, תפוחי אדמה ושיבולת שועל המשמשים להזנת בעלי חיים הושפעו לרעה.
יתר על כן, תעשיית התיירות ספגה מכה כאשר סירות ששימשו להובלת מבקרים מעבר לאגם נתקעו עקב ירידת המים. כלכלת האזור שכבר נדחקה לשוליים נפגעה עוד יותר מההשלכות של מגיפת COVID-19 והתסיסה החברתית. פונו, האזור המקיף את הצד הפרואני של אגם טיטיקקה, כבר מזמן שם נרדף לתת-פיתוח ודחיקה לשוליים בתוך המדינה.
סוחרי טקסטיל מקומיים כמו ג'וליאן הואטאמרקה מסתמכים במידה רבה על תיירות, והירידה במפלסי המים השפיעה על פרנסתם. היעדר מבקרים במהלך ההפגנות האחרונות הוסיף למצוקותיהם, והרתיע תיירים פוטנציאליים מלצאת לאזור. כתוצאה מכך, אנשים רבים נאלצו לעזוב את האזור בחיפוש אחר הזדמנויות טובות יותר או צרכים בסיסיים כמו מזון, מה שהחריף את האתגרים הקיימים באזור.
באופן היסטורי, הבצורת עוררה גלי הגירה כאשר כלכלת הקיום קורסת עקב מחסור במזון. בצורת קודמת ב-1991 הביאה לתנועות אוכלוסייה משמעותיות. משבר הבצורת הנוכחי מאיים ליצור השלכות דומות, ולחייב יותר אנשים לנטוש את בתיהם.
עבור קהילת Uros הילידים, כמו Nazario Charca, מפלס המים הפוחת מהווה איום נוסף. בני אורוס חיים על איים צפים העשויים מקני טוטורה מיובשים, שכעת הופכים נדירים בשל מפלס המים הנמוך יותר. קיימות אורח חייהם ויכולתם להמשיך לטוות את הקנים הללו לתוך איים, בניינים וסירות נמצאים בסיכון.
במבט קדימה, העתיד נראה עגום. אירוע אל ניניו הנוכחי, המאופיין בטמפרטורות חמות מהרגיל באוקיינוס השקט הטרופי, צפוי להימשך עד פברואר 2024 לפחות. תנאים אלו יתרמו לרמות נמוכות יותר של גשם באזור האנדים המקיף את אגם טיטיקקה.
טיפול במשבר זה דורש אסטרטגיות ארוכות טווח להגנה על הקהילות התלויות באגם. בעוד שתנודות במפלסי המים מושפעות משונות אקלים ומתנודות טבעיות, ההשפעה המחמירה של שינויי האקלים מדגישה את הצורך במאמצי ניהול והפחתה מתמשכים. הפגיעות של קהילות מקומיות הנשענות בעיקר על האגם לצורך פרנסתן מדגישה את הדחיפות לטפל בתנודות המוגברות במפלסי המים.