בהתרחשות חסרת תקדים, נהר האמזונס, הממוקם בלב יער הגשם הברזילאי, הגיע למפלס המים הנמוך ביותר שלו זה יותר ממאה שנה. הבצורת שוברת השיאים הזו הותירה מאות אלפי אנשים מושפעים וחוללה הרס על המערכת האקולוגית השברירית של הג'ונגל. היובלים המתייבשים הביאו לסירות תקומות, ניתוק אספקת מזון ומים חיוניים לכפרים מרוחקים. בנוסף, טמפרטורות המים הגבוהות באופן חריג הובילו למותם של למעלה מ-100 דולפיני נהר בסכנת הכחדה.
עיר הנמל מנאוס, הממוקמת במפגש של ריו נגרו ונהר האמזונס, חוותה ירידה משמעותית במפלסי המים. העיר רשמה רק 13. 59 מטר (44. 6 רגל) של מים ביום שני, לעומת 17. 60 מטר נרשמו לפני שנה. מדידות אלו מייצגות את הרמות הנמוכות ביותר מאז החלו השיאים ב-1902, כשהן עולות על השפל הקודם של כל הזמנים ב-2010.
היעדר גשם במהלך החודשים האחרונים היווה מקור לדאגה עבור תושבי יער הגשם. פדרו מנדונקה, כפרי המתגורר ליד מנאוס, הביע הקלה כאשר ארגון לא ממשלתי ברזילאי סיפק אספקה לקהילה שלהם על שפת הנהר. מנדונקה הדגישה את ההשפעה ההרסנית של תקופת היובש הממושכת, וקבעה, "עברנו שלושה חודשים ללא גשם כאן בקהילה שלנו. זה הרבה יותר חם מבצורת קודמות. "
מחסור בגשמים השתרע הרבה מעבר למנאוס, כאשר אזורים שונים באמזונס חוו את התקופה היבשה ביותר מאז 1980. מרכז ההתראה על אסונות בברזיל, צ'מדן, דיווח על ירידה משמעותית בכמות הגשמים מיולי עד ספטמבר, וייחס את התופעה לתחילת השנה של תופעת האקלים אל ניניו. גם משרד המדע של ברזיל הדהד את התחושה הזו, וחזה שהבצורת תימשך לפחות עד דצמבר, במקביל לשיא ההשפעות של אל ניניו.
בעוד שהבצורת נמשכת, סוכנות ההגנה האזרחית במדינת אמזונס, שבה ממוקמת מנאוס, העריכה כי כ-481,000 אנשים נפגעו. המצב הפך לקשה עבור כפרים פגיעים מכיוון שהגישה לאספקה חיונית, כמו מזון, מי שתייה ותרופות, נפגעה קשות עקב הבצורת. כדי למתן את המשבר, עובדים מהארגון הלא ממשלתי הברזילאי Fundacao Amazonia Sustentavel (FAS) העבירו סיוע לקהילות שנפגעו ליד מנאוס. עם זאת, אזורים רבים נגישים כעת רק באמצעות קאנו, שכן סירות המעבירות אספקה לאורך הנהר נאבקות כדי לנווט במפלסי המים הנמוכים. רוב הסחורות מועברות באמצעים חלופיים כמו טרקטורים או ברגל, מה שמוביל למצב מבודד ומאתגר עבור התושבים.
יתר על כן, הירידה במפלסי המים עוררה חששות לגבי איכות אספקת המים המקומית. לוסיאנה ולנטין, תושבת סנטה הלנה דו אינגלס, הביעה דאגה לבריאות הקהילה, שכן המחסור במים הביא לעלייה במזהמים. ולנטין הצהיר, "הילדים שלנו סובלים משלשולים, מקיאים ולעתים קרובות יש להם חום בגלל המים. "
לבצורת שוברת השיאים בברזיל ולצניחה של מפלס המים שלאחר מכן בנהר האמזונס היו השלכות מרחיקות לכת. מעבר להשפעה המיידית על קהילות אנושיות, המערכת האקולוגית העדינה של יער הגשם סבלה מאוד. המשבר ממשיך להתגלגל ללא הקלה מיידית באופק, ומותיר את תושבי האזור ואת המגוון הביולוגי הייחודי שלו במצב רעוע.