הסכסוך המתמשך בסודן בין הצבא לארגון החצי-צבאי ה-Rapid Support Forces (RSF) הסלים לקרב קטלני על השליטה במדינה, עם מאות הרוגים מדווחים ואלפי פצועים. המצב עורר חשש שהסכסוך עלול להתפתח למלחמת אזרחים מלאה ולמשוך כוחות אזוריים. האלימות הזו שיבשה את התוכניות לממשלה לחלוקת כוח שנועדה לסלול את הדרך לבחירות דמוקרטיות ולהחזיר סיוע חוץ קפוא של מיליארדי דולרים.
הצבא של סודן היה זה מכבר מתווך הכוח הבולט במדינה. היא תמכה בדיקטטור עומר אל-באשיר במשך שלושה עשורים לפני שהדיחה אותו ב-2019 לאחר חודשים של הפגנות נגד האינפלציה הבורחת והאכזריות המדינתית. עם זאת, בשנת 2021, הצבא בראשותו של סגן-גנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן הפיל את קואליציית המעבר הלא פשוטה של דמויות אזרחיות וצבאיות שניהלו את האומה לאחר ההתקוממות העממית. ההפיכה עוררה תסיסה ודיכוי קטלני של כוחות הביטחון, והרסה תקוות למעבר מהיר לדמוקרטיה. כשהגנרלים בשליטה כמעט מוחלטת, עלתה יריבות ארוכת שנים בין הצבא ל-RSF.
ל-RSF יש שורשים במיליציות הג'נג'וויד הנתמכות על ידי הממשלה שהטילו אימה על האזור המערבי של סודאן בדארפור במהלך הלחימה שם בתחילת שנות ה-2000, ומונהגת על ידי סוחר הגמלים החד-פעמי מוחמד חמדאן דגאלו. דאגאלו, לשעבר אוכף בשיר, עזר להפיל אותו ב-2019 והפך לסגן מועצת הריבונות המעין נשיאותית, בעצם השנייה בפיקודו של סודן. בעודו חסר כוח אווירי וטנקים, ה-RSF הוא כוח לוחם ותיק שניהל התקוממות נגד התקוממות במשך שנים ושיחק חלק במלחמה בראשות סעודיה נגד המורדים החות'ים בתימן. במסגרת הסכם חלוקת הכוח המוצע של הצבא, ה-RSF היה מקופל לתוך הצבא הרגיל, ומאבד את עצמאותו. זו הייתה מכה מרה עבור דגאלו, שנחשב כבעל שאיפות נשיאותיות ונוצר קשרים הדוקים עם רוסיה בשנים האחרונות.
הלחימה פקדה חלקים מחרטום, הבירה, והייתה אלימות בלפחות שש מדינות, לפי גורמים רשמיים של האו"ם. שני הצדדים טענו שהם שולטים בתשתיות מרכזיות כמו שדה התעופה הבינלאומי ומערכת השידור הציבורית, אך קשה לוודא אם ידו של כל אחד מהצדדים על העליונה. כמה ניסיונות הפסקת אש נכשלו, מה שעורר את החשש ממלחמת אזרחים מלאה במדינה המונה 45 מיליון בני אדם. אזרחים בורחים מאזורים שנפגעו, כולל לצ'אד, מצרים ודרום סודן. ארה"ב ושגרירויות אחרות פינו אנשים, ומועצת הביטחון של האו"ם קראה לצדדים להפסיק את פעולות האיבה.
תחת בשיר, סודן התבודדה על הבמה הבינלאומית, והוא עמד בראש מהפכה אסלאמית שבמשך זמן מה בשנות ה-90 הפכה את סודן למקלט לטרוריסטים כמו אוסאמה בן לאדן. מאוחר יותר הוגש נגד באשיר כתב אישום בבית הדין הפלילי הבינלאומי בגין פשעי מלחמה ורצח עם בדרפור. לאחר הדחתו, ביטלה ארה"ב את רישום סודן לשלושה עשורים כנותנת חסות לטרור, והיא אומצה מחדש בהדרגה על ידי מדינות המערב, שראו בה בעל ברית חדש פוטנציאלי באפריקה, כמו גם דוגמה לדמוקרטיזציה במדינות המערב. הם התמודדו עם תחרות מצד סין, שתמכה בפרויקטים של נמל ורכבת, ורוסיה כשהיא המשיכה בטקטיקה של בניית השפעה בקרב ההנהגה של מדינות אפריקאיות חלשות יותר. קבוצת וגנר שכיר החרב הרוסי מעורבת במגזר כריית הזהב של סודן.
האלימות היא האחרונה בשורה של כישלונות לדמוקרטיה באפריקה, בעקבות ההפיכות האחרונות במאלי ובבורקינה פאסו. סכסוך ממושך במדינה שראתה אינספור התקוממויות בעשורים של עצמאותה עלול למשוך את שכנותיה של סודן, בין אם ישירות ובין אם באמצעות גיבוי של כוחות מיופה כוח, עם השלכות חמורות על הביטחון האזורי וסיכון חייהם של מיליונים. זה גם עלול לסבך עוד יותר את השיחות שמטרתן לפתור עימות סביב מילוי סכר ענקי של כוח הידרומי שאתיופיה בונה על יובל של נהר הנילוס, המאיים להפריע לאספקת המים במורד הזרם במצרים ובסודן.
סודאן נותרה אחת המדינות העניות בעולם, במקום ה-170 מתוך 189 מדינות במדד הפיתוח האנושי של תוכנית הפיתוח של האו"ם. לאחר הדחתו של בשיר, מוסדות כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית דנו בתמיכה מחודשת, ושליטי המעבר שלו ניסו להבטיח השקעות מערביות. הפוטש של 2021 ירד מהפסים, מה שגרם לתורמים רבים למנוע תמיכה תקציבית והותיר את הממשלה בראשות הצבא מתאמץ לכסות פער מימון. ממשלת סודאן ניסתה לגוון את הכלכלה על ידי עידוד כרייה, אך היא נותרה תעשייה צעירה, ורוב האנשים תלויים בחקלאות קיום.