זה לא קרה בבת אחת. לא היה זעזוע פתאומי בקופה, לא הייתה כותרת חדשותית אחת שזעקה שהמחירים עומדים להמריא. במקום זאת, השינוי התגנב לאט לאט, כמו גאות איטית — בהתחלה כמעט ולא מורגש, אבל עכשיו הוא מגיע עד לרגלי הקונים היומיומיים. הנתונים האחרונים על האינפלציה בארה"ב מספקים את הרמז הברור ביותר עד כה: מכסים, אותם מיסים בלתי נראים על מוצרים מיובאים, מתחילים להשפיע על מחירי הצריכה.
זו המסקנה הלא נעימה מנתוני האינפלציה של חודש יוני. בעוד שהאינפלציה הכוללת נותרה יחסית מתונה – בין השאר בזכות ירידה במחירי הרכב – קטגוריות מסוימות, במיוחד אלה התלויות ביבוא, החלו להראות סימנים ברורים של לחץ. זהו סוג של רמז כלכלי שקל להתעלם ממנו, אך קובעי המדיניות בבנק הפדרלי שמים לב אליו. לקראת הפגישה החשובה הבאה שלהם, פקידי הבנק המרכזי חלוקים בדעותיהם. האם המכסים הם רק מהמורה זמנית בדרך, או תחילתו של עלייה מתמשכת יותר בעלויות?
בינתיים, בסין, התמונה הכלכלית מציירת מתח מסוג אחר. על פני השטח, המצב נראה אופטימי. צמיחה של 5.2% בתמ"ג ברבעון השני עלתה על הציפיות וקירבה את בייג'ינג ליעד השנתי שלה. אך אם מסירים את השכבה הזו, החששות מתחילים לצוץ. היצוא אמנם חזק, אך המחירים המקומיים צונחים. יש תחושה מטרידה שהכלכלה השנייה בגודלה בעולם עלולה להיכנס לשפל דפלציוני אם הביקוש לא יתאושש בקרוב.
זהו רגע מוזר בעולם. בארה"ב, הצרכנים שוב פותחים בזהירות את הארנקים, עם עלייה במכירות הקמעונאיות ביוני. אפילו מכירות הרכב, שצנחו במשך חודשיים ברציפות, הראו התאוששות מפתיעה. אך מאחורי העליות הללו מסתתר איזון שברירי – העסקים מתחילים להעביר יותר מהעלויות שלהם ללקוחות, וזה לא משחק שמישהו יכול לנצח בו בטווח הארוך.
כרגיל, הפוליטיקה מסבכת את התמונה. הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שמעולם לא נמנע מלעורר מהומות, השליך רימון מילולי נוסף על יו"ר הפדרל ריזרב ג'רום פאוול – הפעם, תוך שהוא מציג זאת כאי-פיטוריו, מה שנשמע איכשהו כמו איום מוסווה. השווקים, שכבר היו עצבניים מהחוסר ודאות, נרתעו.
במקומות אחרים, ההשלכות של מדיניות הסחר האמריקאית גורמות לשינויים עמוקים יותר. ניתוח של בלומברג מצביע על כך שרוב התעשיות בסין אינן ערוכות לעמוד ברמות המכסים הנוכחיות. עם מכסים אמריקאיים הנעים סביב 40% ורווחיות תעשייתית ממוצעת של קצת יותר מ-14%, זהו פער מסוכן. התוצאות עלולות להיות ירידות מחירים חדות יותר, רווחים מופחתים ואפילו אובדן מקומות עבודה אם הלחץ יימשך.
באירופה המצב לא טוב בהרבה. בבריטניה שוק העבודה מתנדנד. האבטלה טיפסה ל-4.7% — השיעור הגבוה ביותר זה ארבע שנים — ומספר המועסקים ירד משמעותית מאז סוף 2024. המעסיקים מרגישים לחוצים, במיוחד לאחר שהוטלו נטל מסים חדש בתחילת השנה.
בגרמניה, הסיפור אינו קשור למכסים אלא לבעיות מבניות ארוכות טווח. מכונת הייצוא החזקה של המדינה מתקשה לתפקד. הבונדסבנק מצביע כעת בגלוי על אתגרים עמוקים יותר בכלכלה הגרמנית, ולא רק על מתחים סחר.
באסיה, התגובות המדיניות מתחילות להתפצל. אינדונזיה הורידה את הריבית ורמזה כי היא מוכנה לעשות יותר. אוסטרליה, לעומת זאת, מתמודדת עם נתוני תעסוקה נמוכים – צמיחת התעסוקה ביוני הייתה כמעט אפסית, והונעה כולה על ידי משרות חלקיות. זה לא בדיוק סימן לביטחון עצמי פורח.
עם זאת, ישנם עדיין כמה נקודות אור. שווייץ, הידועה יותר בניטרליות שלה מאשר בהפתעות כלכליות, ראתה עלייה ביצוא לארה"ב, במיוחד בתחום התרופות. חברות כמו Novartis ו-Roche ממשיכות לשלוח תרופות בשווי מיליארדי דולרים, ללא השפעה — לעת עתה — מהפרעות בסחר.
על רקע כל זאת, המשקיעים מחפשים מקלט במקומות בלתי צפויים. עם ביצועים נמוכים של איגרות חוב בשווקים המפותחים עקב חששות מחוב, החוב בשווקים המתעוררים — במיוחד בחלקים של אסיה — מושך עניין מחודש. זהו היפוך מעניין, מהסוג שמרמז על כך שהעצבים הפיננסיים העולמיים מתוחים עד הקצה.
השורה התחתונה? אמנם האינפלציה לא יצאה משליטה, אך הכוחות העדינים המעצבים אותה נמצאים בתנועה. מכסים אינם עוד רק כלי פוליטי או סעיף בהסכם סחר – הם מתחילים להופיע במדפים בחנות המקומית, במחיר המזון, הרהיטים ואפילו המכשירים האלקטרוניים שלכם. האם זו רק עננה חולפת או תחילתה של סערה קשה יותר? זו השאלה שכולם שואלים בשקט, גם אם עדיין אין להם תשובה.