מחקר חדש חשף כי מעטה הקרח של מערב אנטארקטיקה עומדת להימס בקצב מואץ, גם אם העולם ינקוט בצעדים דחופים לצמצום פליטות. גילוי מדאיג זה מצביע על כך שההמסה עלולה לגרום לעלייה ניכרת בגובה פני הים לאורך מאות שנים, ולהשפיע באופן משמעותי על אזורי החוף ברחבי העולם.
משטח הקרח של מערב אנטארקטיקה מכיל כעת 3 מדהימים. 2 מיליון קילומטרים מעוקבים (767,000 מיילים מעוקבים) של קרח ביבשה. למרות גודלו העצום, הוא חווה את ההמסה המהירה ביותר מבין כל האזורים באנטארקטיקה, מה שהופך אותו לתורם הגדול ביותר לעליית פני הים.
פורסם ב- Nature Climate Change, המחקר מציע אומדן מתוקן על ידי בחינת הסיכונים הנשקפים למדפי הקרח הצפים ברמות שונות של התחממות כדור הארץ. המדפים המסיביים הללו פועלים כמחסומים, ומונעים משכבות הקרח ביבשה להחליק אל האוקיינוס. עם זאת, מחקר הולך וגובר מצביע על כך שטמפרטורות חמות יותר באוקיינוס מערערות את מדפי הקרח מסביב לאנטרקטיקה המערבית, ומגבירות את החששות לגבי עלייה ניכרת בגובה פני הים.
החוקרים השתמשו במודל אוקיינוס אזורי כדי לדמות ארבעה תרחישי התחממות כדור הארץ אפשריים. תרחישים אלו נעו בין עתיד המסומן בשימוש גבוה בדלק מאובנים לבין עתיד שבו עליית הטמפרטורה הגלובלית מוגבלת ל-1. 5 מעלות צלזיוס עד 2100, כפי שמתואר בהסכם פריז. בכל התרחישים המדומים, התחממות האוקיינוסים הביאה להמסה משמעותית ונרחבת של מדפי הקרח מלמטה.
למרבה הפלא, המחקר גילה שלהפחתת פליטת גזי חממה הייתה השפעה מינימלית על בלימת האצת ההמסה. כתוצאה מכך, ללא הנוכחות המגוננת של מדפי הקרח, חלקים גדולים יותר של מעטפת הקרח של מערב אנטארקטיקה צפויים להתמוטט לתוך האוקיינוס. לעליית פני הים הקשורה יהיו השלכות קטסטרופליות, מזהירה לטי רואץ', מדענית מחקרית מאוניברסיטת קולומביה שלא הייתה מעורבת במחקר. על פי המחקר, שכבת הקרח מכילה מספיק מים כדי להעלות את פני הים הממוצע העולמי ב-5. 3 מטרים (17. 4 רגל).
רוץ' מוסיף עוד שההשלכות הפוטנציאליות של עליית פני הים כזו הן קשות, עם מאות מיליוני אנשים בסיכון להצפות שנתית ונזקים של טריליוני דולרים לתשתית. לאירועים אלו תהיה השפעה מהותית על התמ"ג העולמי.
עם זאת, ישנן אי ודאויות מסוימות שיש לקחת בחשבון. האקלים האנטארקטי הוא מערכת מורכבת, ומודלים אינם יכולים לתפוס את המורכבות שלה במלואה. רואץ' מסביר כי ייצוג מקיף של האזור הוא אתגר, בהתחשב במשחק הגומלין של גורמים רבים, כולל האטמוספרה, האוקיינוס, קרח הים, מדפי הקרח ושכבת הקרח.
מדענים עדיין עובדים על חידוד הערכות לגבי המהירות שבה מדפי הקרח יימסו וכיצד זה ישפיע על הקרח היבשתי. כפי שמסבירה קייטלין נאטן, המחברת הראשית של המחקר ואוקיאנוגרפית בסקר אנטארקטיקה הבריטי, קשה לחזות זמני תגובה מדויקים. בעוד שעיקר התגובה של יריעת הקרח צפויה להימשך כמה מאות שנים, היא אינה מגיבה מיידית.
למרות שממצאי המחקר עשויים לצייר תמונה מדאיגה, הם אינם מרמזים כי יש לוותר על המאמצים להפחתת הפליטות. גם אם הפחתה מיידית לא תעצור את ההמסה, החוקרים צופים כי תרחישי הפחתה שאפתניים יותר עשויים להאט את קצב ההמסה לאחר 2100. זה יספק זמן נוסף להסתגלות לעליית פני הים. בנוסף, ריסון פליטת גזי חממה יכול לסייע בהפחתת הפשרת יריעות קרח אחרות, כולל יריעת הקרח המזרחית האנטארקטית הגדולה משמעותית, שיש לה פוטנציאל לגרום לעליית פני הים פי עשרה.
Naughten מדגיש שלמרות חומרת המצב, חיוני לשמור על פרספקטיבה ולהמשיך לטפל בהשפעות הרחבות יותר של שינויי האקלים. היא קובעת, "יש כל כך הרבה השפעות אחרות של שינויי אקלים, שעדיין נוכל לעצור. אנחנו צריכים לשמור על זה בפרספקטיבה. "