זהו מאזן קלאסי באירופה – שאיפות ירוקות מול המורכבות של העולם האמיתי – והפעם הוא מתרחש ביערות, או ליתר דיוק, בכללים שנועדו להגן עליהם.
ביום שני, 18 מתוך 27 מדינות החברות באיחוד האירופי – ביניהן אוסטריה, פינלנד, שבדיה, הונגריה ולוקסמבורג – שלחו מכתב לנציבות האירופית עם מסר ברור: להאט את הקצב. הן קוראות לעיכובים ופישוט של חוק נרחב נגד כריתת יערות, שכבר עורר ויכוח ברחבי היבשת.
בלב המחלוקת עומדת תקנה שנועדה לצמצם את תפקידה של האיחוד האירופי בכריתת יערות עולמית. על הנייר, זה נשמע אצילי – להרחיק מוצרים שמקורם בכריתת יערות, כמו סויה, בשר בקר, קפה וקקאו, מהשוק האירופי. אך בפועל, טוענים המבקרים, היא מחניקה את המדינות המצייתות בביורוקרטיה, תוך שהיא עושה מעט כדי לעצור את הכריתה הבלתי חוקית באזורים בסיכון גבוה כמו האמזונס.
המכתב לא חוסך במילים. הכללים, נכתב בו, מטילים "חובות ביורוקרטיות לא פרופורציונליות" על מדינות שבהן כריתת יערות אינה מהווה בעיה משמעותית. במילים אחרות, הגישה האחידה של התקנה מתייחסת לשוודיה ולברזיל באותו אופן – ולדעת החותמים, זה לא הגיוני.
זו לא הפעם הראשונה שיש חיכוכים. בשנה שעברה, האיחוד האירופי כבר הסכים לדחות את האכיפה עד סוף 2025, בלחץ של יצואנים ויבואנים כאחד. הוא גם הקל על חלק מדרישות הניירת כדי להקל על העמידה בתקנות. אך זה לא הרגיע את הסערה.
היצרנים והממשלות כאחד מזהירים כי המדיניות עלולה להביא לתוצאות הפוכות. עמידה בכללים כרוכה בעלויות נוספות – יותר ניירת, יותר הסמכות, יותר פיקוח. משמעות הדבר היא מחירים גבוהים יותר לחומרי גלם. ובעולם תחרותי יותר ויותר, מחירים גבוהים יותר עלולים לדחוק את הייצור אל מחוץ לגבולות האיחוד האירופי. המכתב אף מזהיר מפני כך במפורש, באומרו כי התקנה עלולה להביא ל"העברת הייצור אל מחוץ לאיחוד האירופי".
העניין הוא כזה: כוונת החוק אינה באמת נתונה לדיון. רוב המדינות תומכות במטרה של עצירת כריתת יערות. אבל הדרך – זו הבעיה. מדינות עם יערות מנוהלים היטב ושרשראות אספקה בעלות סיכון נמוך מרגישות שהן נענשות רק בגלל שהן חלק מגוש גדול יותר עם רמות סיכון שונות.
מבקרי החוק אינם מתנגדים להגנה על היערות. הם מבקשים תכנון חכם יותר – כזה שמכוון לאזורים הבעייתיים האמיתיים ומשאיר את האזורים המפוקחים יתר על המידה באירופה להמשיך בעסקיהם.
הנציבות האירופית טרם הגיבה באופן רשמי, אך הלחץ הולך וגובר. עם 18 מדינות המביעות כעת את חששותיהן, הרצון הפוליטי לאכוף את הגרסה הנוכחית של הכללים נחלש.
אז מה יקרה עכשיו? הנציבות צפויה להציג בקרוב הצעות לפשטות. נותר לראות אם אלה יספיקו כדי לספק מדינות כמו פינלנד ואוסטריה. אם לא, ייתכן שיהיה עיכוב נוסף.
לעת עתה, דבר אחד ברור: במאמצי האיחוד האירופי לירוק את כלכלתו, אפילו הכוונות הטובות ביותר עלולות להסתבך בביורוקרטיה. וכשמדובר ביערות, לפעמים הדרך להגנה אינה ישרה כפי שהיא נראית.