יולי הביא שינוי באופן שבו אמריקאים תופסים את האינפלציה ואת שוק העבודה, על פי נתונים חדשים של הבנק הפדרלי של ניו יורק. במילים פשוטות: אנשים חושבים שהמחירים יעלו עוד קצת בעתיד הקרוב, אבל הם גם מרגישים מעט טוב יותר לגבי סיכוייהם למצוא עבודה ולשפר את מצבם הכלכלי.
נתחיל באינפלציה - משהו שנוגע לכולם. בין אם אתם ממלאים את מיכל הדלק, קונים מצרכים או משלמים שכר דירה, סביר להניח ששמתם לב שהמחירים לא נראים יורדים הרבה. הסקר האחרון של הפד הראה כי הצרכנים צופים כעת שהאינפלציה תגיע ל-3.1% בשנה הקרובה - קפיצה קטנה מ-3% שחזו ביוני. הציפיות לטווח הארוך (שלוש וחמש שנים קדימה) נשארו יציבות או עלו גם כן, כאשר התחזית לחמש שנים עלתה לרמה הגבוהה ביותר מזה למעלה משנה.
למה זה משנה? מכיוון שמספרים אלה עשויים לדחוף את קובעי המדיניות של הפדרל ריזרב לשמור על ריביות גבוהות יותר למשך זמן רב יותר. הפד משתמש בריביות כדי לצנן את האינפלציה, וכאשר אנשים מצפים למחירים גבוהים יותר, זה יכול להשפיע על התנהגותם - ולהפוך את האינפלציה לדביקה יותר. חלק מפקידי הפד נזהרו מהפחתת ריביות מוקדם מדי, והציפיות החדשות הללו עשויות לחזק את הזהירות הזו.
אבל האינפלציה אינה החלק היחיד בתמונה. שוק העבודה הוא חלק מרכזי נוסף. בעוד שכותרות לאחרונה הדגישו סימנים של האטה בגיוס - ופיטורים גוברים בכמה מגזרים - סקר יולי של הפד הראה כי יותר אנשים הרגישו בטוחים לעזוב את עבודתם מרצונם, סימן לכך שהם מאמינים שהם יכולים למצוא עבודה טובה יותר במקום אחר. כמו כן, מספר האנשים שאמרו שהם חושבים שהם יכולים למצוא עבודה חדשה תוך שלושה חודשים עלה מעט. זה לא שוק עבודה פורח בשום צורה, אבל נראה שהוא גם לא קורס.
ובכל זאת, נותרו אתגרים. הגישה לאשראי - כלומר, היכולת ללוות כסף - הפכה קשה יותר עבור משקי בית רבים. ומספר האנשים שחוששים מהחמצת תשלום חוב מינימלי בשלושת החודשים הקרובים עלה. זה לא מפתיע, בהתחשב בכמה משפחות מתמודדות עם עליית ריביות, חובות גוברים וכוח קנייה חלש יותר.
למעשה, חובות צרכנים בפיגור חמור - כלומר תשלומים באיחור רב - הגיעו לרמתם הגבוהה ביותר מאז החודשים הראשונים של המגפה. פיגורים בהלוואות סטודנטים, בפרט, זינקו. ולמרות האופטימיות בשוק העבודה, סך ההוצאות הצרכניות ירדו במהלך המחצית הראשונה של השנה. זהו דגל אדום לכלכלה הרחבה יותר, שכן הוצאות הצרכנים הן אחד המנועים העיקריים שלה.
אבל לא הכל אבוד וקודר. מעניין לציין, שיותר משקי בית אמרו שהם מצפים שהמצב הפיננסי האישי שלהם ישתפר במהלך השנה הקרובה. ופחות אנשים דיווחו על מצב גרוע יותר בהשוואה לשנה שעברה - הנתח הנמוך ביותר מאז ינואר 2022.
מה כל זה אומר במילים פשוטות? אמריקאים הולכים על חבל דק. הם מודאגים מעליית מחירים וחובות, אבל הם לא מוותרים על התקווה. יש תחושה שברירית של אופטימיות - אולי בגלל שאחרי שנים של לחץ כלכלי, אנשים מסתגלים לנורמלי חדש. עדיין יש מקומות עבודה. משכורות, למרות שהן דלות, עדיין מגיעות. ועבור רבים, ישנה אמונה שהדברים עשויים להשתפר מעט בשנה הבאה.
השאלה הגדולה כעת היא מה יעשה הפד הלאה. פגישת המדיניות הבאה שלו נקבעה לספטמבר, והמשקיעים עוקבים מקרוב אחר ההחלטה האם הם סוף סוף יתחילו להוריד את הריבית. אם האינפלציה תמשיך לעלות, הפד עשוי להסס. אבל אם שוק העבודה יתקרר יותר מדי או שבעיות החוב יחמירו, ייתכן שהם יצטרכו לפעול.
עד אז, כל העיניים נשואות לדופק הכלכלה - אשר, לעת עתה, ממשיך לפעום בקצב זהיר.