המתיחות ארוכת השנים בין סרביה לקוסובו הביאה לאלימות הקשה ביותר מזה שנים, עם הגברת העוינות האתנית המציינת עשרות שנים להתפרקות הדמים של יוגוסלביה. קוסובו הכריזה על עצמאותה מסרביה לפני למעלה מעשור, אך האחרונה ממשיכה לסרב להכיר בצעד. בינתיים, הפלישה של רוסיה לאוקראינה הוסיפה מימד נוסף לעימות. המתיחות המתמשכת בין הרשויות בקוסובו לבין המיעוט הסרבי עוררה גם היא חששות, והובילה לאלימות הקשה ביותר מזה שנים.
אחד הכוחות המניעים העיקריים מאחורי המתיחות ההולכת וגוברת בין סרביה לקוסובו הוא האוכלוסייה האתנית של קוסובו המונה 1 אוכלוסייה. 8 מיליון, הכוללים למעלה מ-100,000 סרבים. באוגוסט 2022, השלטונות ניסו לאלץ את המיעוט הסרבי להחליף את לוחיות המכוניות שהונפקו בסרביה ומסמכים אישיים לאלה שהונפקו על ידי קוסובו. צו מנהלי זה נתפס כאיום על ידי סרבים אתניים רבים, שראו בו פגיעה בזהותם. בעקבות זאת, מספר רב של שוטרים סרבים בצפון קוסובו התפטרו במחאה. לאחר שבשנה שעברה נעצרו שלושה שוטרים כאלה בחשד לטרור, הגיבו חברי הקהילה במחאה ובחסימת כבישים.
ההיסטוריה בת העשור של אי-שקט בין סרביה לקוסובו ניתן לייחס לשנת 1981, כאשר בקשתה של קוסובו להתרומם ממחוז בתוך סרביה לרפובליקה פדרלית בתוך יוגוסלביה עוררה את הלאומיות הסרבית, והניעה את סלובודן מילושביץ' לשלטון דיכוי זה יצר דרישה לעצמאות מלאה של רוב קוסובו. זה הביא ליותר מעשור של מלחמה, שהסתיימה ב-1999 כאשר ההפצצה של נאט"ו אילצה את החיילים הסרבים לצאת מקוסובו. לפי הערכות, כ-200,000 אזרחים סרבים נמלטו מהאזור. סרביה נותרה מחויבת למניעת היפרדות קוסובו ורואה באזור ליבו ההיסטורי, עמדה שנתמכת על ידי רוסיה, סין וחמש חברות באיחוד האירופי.
מאז הפלישה בקנה מידה מלא לאוקראינה על ידי רוסיה תחת הנשיא ולדימיר פוטין, תומך סרבי מובהק, המחלוקות הגיאופוליטיות על קוסובו הפכו חריפות יותר. פוטין מתח ביקורת על המערב על מוסר כפול, והשווה את הסיבה לקוסובו לזה של שני אזורים במזרח אוקראינה שנשלטים על ידי בדלנים שנתמכו על ידי רוסיה מאז 2014. מנהיגי סרביה וקוסובו השתמשו במלחמה באוקראינה כדי להגביר את הרטוריקה שלהם, עם סכנת הסלמה לזלוג לחלקים הפכפכים אחרים במערב הבלקן, כולל בוסניה-הרצגובינה. כוח השלום בראשות נאט"ו המונה כמעט 3,800 חיילים מוכן להתערב אם היציבות מאוימת.
שני השחקנים המרכזיים בסכסוך הם ראש ממשלת קוסובו אלבין קורטי ונשיא סרביה אלכסנדר ווצ'יץ'. קורטי האשים את סרביה בשירות האינטרסים הרוסיים, בעוד ווצ'יץ' אמר שפקידי קוסובו מנסים לנצל את האזעקה על אוקראינה למטרותיהם. לשני המנהיגים יש מתנגדים בבית שמפקפקים בהתמודדותם עם המתחים החוזרים, אבל האוכלוסיות שלהם נותרו מושרשות במידה רבה בלאומיות היריבה. ארה"ב משפיעה יותר מהאיחוד האירופי על הנהגת קוסובו, בעוד סרביה מבקשת תמיכה ממוסקבה וכן מוושינגטון ובריסל בטיפול בסכסוך. ווצ'יץ' גינה את הפלישה לאוקראינה לאו"ם תוך שהוא מפסיק לאמץ סנקציות של האיחוד האירופי נגד רוסיה. ב-2022 הוא הבטיח חמש שנים נוספות כנשיא, כאשר מפלגתו מחזיקה ברוב בפרלמנט. סירובו של קורטי לעשות ויתורים כלשהם לסרביה סיבך עוד יותר את כל השיחות עם האומה השכנה.
למרות היותו המשקיע המרכזי בשתי המדינות, מערכת היחסים של האיחוד האירופי עם סרביה וקוסובו הייתה עמוסה. בעוד ששתי המדינות חתמו על הסכם בתיווך האיחוד האירופי ב-2013 בנושא סחר, אנרגיה ותקשורת מתוך החזון להעניק לסרבי קוסובו שלטון עצמי מסוים, האחרונים אמרו מאוחר יותר כי לא יעניקו אוטונומיה למיעוט הסרבי ודרשו את ההכרה המלאה של סרביה לפני סרביה מקדימה יותר מקוסובו בתהליך המשא ומתן על הצטרפותה לאיחוד האירופי, כאשר הגוש הופך את פתרון העימות בין סרביה לקוסובו לתנאי לחברות. עם זאת, ההתפכחות מהאיחוד האירופי גוברת בסרביה, מתוך אמונה שהיא מרוחקת יותר ויותר ועסוקה בבעיות שלה.