עדויות חדשות מצביעות על כך שצפון-מערב האוקיינוס השקט של ארה"ב עלול להיות בסיכון של רעידת אדמה הרסנית בדומה לרעידת סן פרנסיסקו הידועה לשמצה של 1906 או לאסון האחרון בטורקיה ובסוריה. מדענים מאוניברסיטת אריזונה חקרו את הטבעות של עצים עתיקים וצלולים כדי לקבוע את רצף רעידות האדמה בעבר באזור. ממצאיהם חושפים שסדרת רעידות פקדה את מערב וושינגטון לפני כ-1,000 שנים, כאשר חלקן התרחשו בו-זמנית ואחרות התרחשו ברצף מהיר, בדומה לסערות גב אל גב שנראו במזרח התיכון. למחקר זה עשויות להיות השלכות משמעותיות על 4 מיליון האנשים המתגוררים כיום בערים כמו סיאטל, טקומה ואולימפיה.
בעבר, מדענים לא היו בטוחים לגבי העיתוי בין כל קרע של תקלה, עם אפשרויות שנעו בין עשורים למאות שנים. עם זאת, על ידי השוואת טבעות עצים בעצים חיים לאלה שנמצאו בתוך גדמים שקועים, החוקרים הצליחו לבסס תמונה ברורה יותר. הם קבעו כי רעידות אלה קשורות ככל הנראה והתרחשו בסוף 923 או בתחילת 924. זה מרמז על כך שאירוע חוזר עלול להתרחש, ולסכן את האזור שוב.
בריאן בלאק, המחבר הראשי של המחקר ופרופסור חבר במעבדה לחקר עצים-טבעות של אוניברסיטת אריזונה, הדגיש את המשמעות של ממצאיהם. הגילוי כי תקלות אלו עלולות להיקרע בו-זמנית או ברצף מהיר מאתגרת מודלים קודמים של רעידות אדמה והבנת המפגע באזור. חיוני להכיר באפשרות שפעילויות תקלות רדודות יהיו מקושרות באמצעות חיבורים תת קרקעיים או העברת מתח, שכן יש לכך השלכות משמעותיות על תכנונים ומדיניות הנדסית.
לדוגמה, אם רעידת אדמה שנייה תתרחש זמן קצר לאחר הרעש הראשוני, היא עלולה לגרום להרס גדול עוד יותר. זה עלול להוביל להתמוטטות צינורות מים וכבישים, ולגרום למפולות קרקע ולצונאמי. המודלים הנוכחיים של רעידת אדמה אינם מתייחסים לתרחישים הפוטנציאליים הללו, אך המחקר מציע שהם צריכים לעשות זאת.
המחקר משמש כקריאת השכמה לצפון מערב האוקיינוס השקט, קורא לקובעי מדיניות, מהנדסים ותושבים לשקול מחדש את גישתם למוכנות לרעידות אדמה. הבנת הפוטנציאל לקרעי תקלות מקושרים והאפשרות לרצף מהיר חיונית לפיתוח אסטרטגיות שיכולות למתן את ההשפעות ההרסניות של אירועים כאלה. על ידי שילוב הממצאים החדשים הללו במודלים של רעידות אדמה, האזור יכול לנקוט צעדים לקראת בניית תשתית עמידה יותר ויישום תוכניות תגובה אפקטיביות לאסון.