התחרות בין שתי המדינות הגדולות באסיה, הודו וסין, משתרעת אפילו לחלל החיצון. לאחר הנחיתה המוצלחת של הודו של רובר צ'אנדרייאן-3 על פני הירח בחודש שעבר, שטענה לשיא הנחיתה הדרומית ביותר על הירח, מדען סיני משמעותי חלק על ההישג. Ouyang Ziyuan, שהוגדר כחלוץ תוכנית חקר הירח של סין, הצהיר כי הטענות שהושמעו לגבי נחיתתה של הודו ליד הקוטב הדרומי של הירח היו מוגזמות.
בראיון לעיתון Science Times בשפה הסינית, Ouyang Ziyuan ציין כי אתר הנחיתה של Chandrayaan-3, ב-69 מעלות קו רוחב דרום, אינו כשיר כקרבה לירח האמיתי. על פני כדור הארץ, קו הרוחב הזה ייחשב בתוך המעגל האנטארקטי, אבל על הירח, המעגל המגדיר את הקוטב ממוקם הרבה יותר קרוב.
Ouyang Ziyuan הביע בתוקף את חוסר הסכמתו עם הרעיון של נחיתת הקוטב של צ'אנדרייאן-3, והדגיש כי "אתר הנחיתה של צ'אנדרייאן-3 אינו בקוטב הדרומי של הירח, לא באזור הקוטב הדרומי של הירח, ולא לדבריו, אתר הנחיתה של צ'אנדרייאן-3 היה במרחק של כ-619 ק"מ (385 מייל) מאזור הקוטב.
למרות שסוכנות החלל של הודו לא הגיבה מיד לטענות אלו, הוויכוח על הטכנולוגיה והיכולות של תוכניות החלל של שתי המדינות נמשך. גלובל טיימס, המזוהה עם המפלגה הקומוניסטית בסין, ציטט בעבר מומחה בכיר לחלל, פאנג ז'יהאו, שטען שהטכנולוגיה של סין עדיפה בהרבה על זו של הודו. פאנג ציין כי סין הייתה מסוגלת לשלוח מסלולים ונחתות ישירות למסלול העברה של כדור הארץ-ירח מאז 2010, הישג שהודו טרם השיגה עקב הקיבולת המוגבלת של רכבי השיגור שלה. המנוע שהועסק על ידי סין גם נחשב למתקדם יותר.
למרות שסין עשויה להתווכח על המאפיינים הטכניים של הנחיתה של הודו, לא ניתן להכחיש שהרובר צ'אנדרייאן-3 הרחיק דרומה מכל חללית קודמת. למעשה, היא עלתה על הניסיון הלא מוצלח של רוסיה לאחרונה להנחית חללית ליד הקוטב הדרומי של הירח שהסתיים בהתרסקות. משימת הירח של סין עצמה, Chang'e 4, נחתה בהצלחה בצד הרחוק של הירח בשנת 2019, אך בקו רוחב של 45 מעלות דרומה. אפילו הגשושית Surveyor 7 של נאס"א, שהגיעה לירח ב-1968, נחתה בקו רוחב של כ-41 מעלות דרומה.
המשמעות של הגעה לקוטב הדרומי של הירח חורגת מעבר לזכויות התרברבות בלבד. מדענים מאמינים מאוד שאזור זה עשוי להכיל עתודות קרח יקרות ערך, שיכולות להיות חיוניות לשמירה על נוכחות אנושית ארוכת טווח על הירח. גם ארצות הברית וגם סין חוקרות באופן פעיל את האזור הזה לקראת המשימות המאויישות הקרובות שלהן. מטרת המשימות הללו היא לסמן את חזרתם של בני אדם לירח, דבר שלא התרחש מאז הסתיימה תוכנית אפולו של נאס"א לפני חמישה עשורים.