בריסל מתחילה להתעייף. לא כועסת, עדיין לא - אבל סוג העייפות שמגיעה כשמרגישים שניסית לדבר בהיגיון עם מישהו שפשוט לא מקשיב. אותו אדם, במקרה הזה, הוא וושינגטון.
מה שהתחיל כאופטימיות זהירה לפריצת דרך בסחר בין האיחוד האירופי לארצות הברית מחליק במהירות לריאליזם נוקשה. האיחוד האירופי חשב שייתכן שיסתדר עם מכס של 10% על יצוא לארה"ב - לא אידיאלי, אבל בר הסבר. אבל עכשיו, עם הנשיא דונלד טראמפ שמטיל מכס אפשרי של 30% עד ה-1 באוגוסט, מצב הרוח השתנה. השיחות בוושינגטון בשבוע שעבר לא עזרו. אם כבר, הן הוסיפו לבלבול.
נציב הסחר של האיחוד האירופי, מארוש שפצ'וביץ', חזר לבריסל בלי הרבה מה להראות בפגישותיו. לדברי כמה דיפלומטים, כל עמית אמריקאי שפגש נתן לו גרסה שונה של מה שעשוי להיות מקובל. חלקם רמזו שמכס של 10% עדיין עשוי להיות על השולחן. אחרים הציעו מספרים גבוהים יותר. אבל אף אחד לא יכול היה לומר בוודאות מה יישאר עם טראמפ. דיפלומט אחד סיכם זאת במשיכת כתפיים: "אף אחד לא יכול לומר לו מה באמת יעבוד עם טראמפ."
העמימות הזו הופכת לבעיה. האיחוד האירופי, בעודו מקפיד על פתרון מוסכם, מתכונן לסוג אחר של שיחה - כזו שמדברת בשפת המינוף. ולשפה הזו יש שם חדש בבריסל: כלי האנטי-כפייה, או ACI.
ה-ACI, שנוסח במקור תוך מחשבה על סין, מנוקה כעת מעליו את האבק ונבחן ברצינות מחודשת. מנגנון זה מאפשר לאיחוד האירופי להגיב אם מדינה אחרת מפעילה לחץ כלכלי על המדינות החברות. לחץ זה, אומרים גורמים באיחוד האירופי, מגיע כעת באופן חד משמעי מוושינגטון.
ונקמה? זה כבר לא רק הטלת מכסים על הארלי-דייווידסון ובורבון. ה-ACI פותח את הדלת לספר משחקים רחב - ניתוק הגישה של ארה"ב למכרזים ציבוריים של האיחוד האירופי, הגבלת חברות אמריקאיות בשירותים פיננסיים, הטלת מגבלות על הגנות קניין רוחני, או חסימת מזון וכימיקלים אמריקאיים מהמדפים האירופיים. זה מקל גדול. דיפלומט אחד של האיחוד האירופי אף כינה זאת "האופציה הגרעינית".
עד כה, צרפת הייתה הקול הקולני ביותר שקרא לשימוש ב-ACI. אחרים היו זהירים יותר - גרמניה, למשל, העדיפה דיאלוג על פני הסלמה. אבל קו זה מיטשטש. ברלין אומרת כעת שהגיע הזמן לפחות לשקול את הצעד. ועם זאת, נראה כי התמיכה גוברת מאחורי הקלעים.
כבר יש חבילת מכסים מושעית של האיחוד האירופי בשווי 21 מיליארד אירו (24.5 מיליארד דולר) שיושבת על המדף, ותסתיים ב-6 באוגוסט. חבילת מכסים שנייה, שעשויה להתמקד ביצוא אמריקאי של עד 72 מיליארד אירו, נמצאת בתהליכי עבודה. חבילות אלה אינן סמליות - הן מנוף להמתנה. אם טראמפ ימשיך עם מכסים של 30%, האיחוד האירופי לא ייתפס בחוסר רצון.
וושינגטון, מצידה, הראתה תיאבון מועט להקל על המכסים הקיימים - 25% על מכוניות וחלקים אירופאיים, 50% על פלדה ואלומיניום. והרעיון של סעיף "קיפאון" - שבו שני הצדדים מסכימים להקפיא את רמות המכס במהלך המשא ומתן - נדחה על הסף. מחנה טראמפ מתעקש שהביטחון הלאומי מעניק להם את הזכות לפעול באופן חד צדדי, תוך שימוש בסעיף 232 בתעשיות כמו מוליכים למחצה, תרופות ואפילו עץ.
נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, נבדקה בפומבי, ואמרה בשבוע שעבר כי ה-ACI מיועד ל"מצבים יוצאי דופן". אך מאחורי דלתיים סגורות, ייתכן שהחשבון משתנה. כדי להפעיל את הכלי, הנציבות זקוקה לרוב מיוחס: לפחות 15 מדינות האיחוד האירופי המייצגות 65% מהאוכלוסייה. ולדברי דיפלומטים רבים, המספרים מתקרבים.
האיחוד האירופי לא רצה מלחמת סחר. הוא עדיין לא רצה. אך ככל שימי הקיץ מתקרבים למועד האחרון של ה-1 באוגוסט, הטון בבריסל הוא פחות על תקווה לטוב - ויותר על הכנה לגרוע מכל.