מדענים גילו תגלית פורצת דרך, וביססו קשר סופי בין פליטת גזי חממה הקשורה לאדם לבין שיעורי הרבייה וההישרדות של דובי קוטב. ממצא משמעותי זה עשוי לסלול את הדרך לאמצעי הגנה טובים יותר עבור המין האיקוני הזה.
דובי הקוטב מאכלסים 19 אוכלוסיות ברחבי הארקטי, המשתרעות על פני מדינות כולל קנדה, ארצות הברית, רוסיה, גרינלנד ונורבגיה, לפי ארגון השימור Polar Bears International. כל האוכלוסיות הללו מסתמכות על יריעות קרח כדי לגשת למקור הטרף העיקרי שלהן - שני מיני כלבי ים.
עם זאת, שינויי אקלים שנגרמו על ידי האדם מאיצים את אובדן קרח הים, ומשאירים לדובי הקוטב זמן מוגבל לצוד ולבנות את מאגרי השומן שלהם. כתוצאה מכך, יותר ויותר דובי קוטב נאלצים ליבשה, שם הם צריכים לשרוד על מאגרי השומן שצברו לפני שהקרח נמס. כתוצאה מכך, אוכלוסייתם יורדת בקצב מדאיג.
כדי לכמת את הקשר בין ימים נטולי קרח שחווים אוכלוסיות דובי קוטב לבין פליטת גזי חממה, חוקרים מ-Polar Bears International, אוניברסיטת וושינגטון ואוניברסיטת וויומינג ערכו מחקר מקיף. הם בחנו את מספר הימים שדובי הקוטב נמנעו ממזון והשוו אותו עם הצטברות זיהום מחמם כוכבי הלכת המשתחרר לאטמוספירה. הממצאים שלהם פורסמו בכתב העת Science.
המחקר התמקד בתת-אוכלוסיות של דובי קוטב שחוו לפחות עשור של עונות נטולות קרח, החל משנת 1979 כאשר תמונות לוויין של קרח ים הפכו לזמינות עד 2020. החוקרים גילו שמספר הימים של דובי הקוטב שסבלו ללא מזון גדל ככל שפליטת גזי חממה הצטברה.
לדוגמה, בשנת 1979, דובי הקוטב בים צ'וקצ'י באוקיינוס הארקטי נאלצו לסבול כ-12 ימים ללא מזון. עד 2020, המספר הזה זינק לסביבות 137 ימים. הם גילו כי על כל 14 ג'יגהטון של פליטת גזי חממה המשתחררים לאטמוספירה, נוסף יום צום נוסף.
תת-אוכלוסיות הממוקמות באזורים שבהם קרח הים בדרך כלל נעלם לחלוטין במהלך הקיץ, כמו במפרץ הדסון, חוו עלייה איטית יותר במשך הצום הכפוי בהשוואה לתת-אוכלוסיות באזורים שבהם יריעות קרח יישארו בדרך כלל במהלך
השינוי הפתאומי בסביבה של דובים באזורים שבהם יריעות הקרח נהגו להימשך זמן רב יותר הצריך התאמה משמעותית, ואילצה אותם לסבול ימים מהירים שלא חוו קודם לכן. זה הביא לירידה בשיעורי ההתרבות וההישרדות. מחקר משנת 2020 בראשות מחבר שותף סטיבן אמסטרופ הצביע על כך שמספר הימים נטולי הקרח נמצא בקורלציה ישירה עם ירידה ברבייה והישרדות של דובי הקוטב.
על ידי שילוב הקשר בין ימי צום כפוי ופליטות גזי חממה מצטברות עם הקשר שנמצא במחקר הקודם, החוקרים הצליחו להעריך את השפעת הפליטות על קצב ההישרדות של דובי הקוטב.
ההשלכות של הממצאים שלהם עמוקות. בעבר, זה היה מאתגר לקשר ישירות בין פליטות לירידה באוכלוסיות דובי הקוטב. עם זאת, מחקר זה מדגים באופן סופי את הקשר הישיר בין פליטת גזי חממה ולא רק אובדן קרח ים אלא גם הישרדות של דובי קוטב.
לדוגמה, המחקר מדגיש כיצד מאות תחנות כוח בארה"ב פולטות ביחד כמעט 2 ג'יגהטון של גזי חממה בכל שנה. במהלך חייו של דוב קוטב של שלושים שנה פלוס בדרום ים הבופור, זה יסתכם ביותר מ-60 ג'יגהטון. בתת-אוכלוסיה זו, נחווה יום צום כפוי נוסף עבור כל 23 ג'יגהטון פליטות, מה שמביא להפחתה של 4% בשיעורי ההישרדות.
מחקר זה מהווה תקדים להדגמת השפעות שינויי האקלים על מינים אחרים. הוא מבסס קשר ברור בין פליטת פחמן והשפעות על המערכת האקולוגית, ומראה כי הגברת הפחמן הדו חמצני משפיעה ישירות על הישרדותם של גורי דובי הקוטב. כתוצאה מכך, הוא מאפשר לנו לקשור את הירידה באוכלוסיות דובי הקוטב למקורות ספציפיים של פליטת פחמן.
המדען המוביל סטיבן אמסטרופ מקווה שמחקר זה ישמש תבנית למחקר עתידי, ויאפשר להגן על מינים אחרים שנפגעו משינויי אקלים שנגרמו על ידי אדם במסגרת חוק המינים בסכנת הכחדה בארה"ב. עם הבנה טובה יותר של השפעת הפליטות על מינים פגיעים, ניתן ליישם מאמצי שימור יעילים יותר כדי להגן על עתידם.