אנגוס דיטון, הכלכלן הנודע וחתן פרס נובל, הוציא לאחרונה ספר חדש בשם "כלכלה באמריקה", שם הוא מכוון למקצוע שלו ולכמה מהדמויות המפורסמות ביותר שלו. במקום להציע מחווה חגיגית לפלאי הכלכלה, דיטון מציג ביקורת נוקבת. לטענתו, ההתמקדות הבלתי פוסקת של כלכלנים בשווקים וביעילות, יחד עם זיקתם הדוגמטית לתיאוריות גם לאחר שהופרכו, היו לו השלכות חיים או מוות על מיליוני אנשים. כשהספר אמור לצאת לאקרנים ב-3 באוקטובר, הוא כבר עורר ויכוח סוער, והעמיד את דיטון מול עמיתו בעל הפרופיל הגבוה, לארי סאמרס.
דיטון מאשים את סאמרס, שר האוצר האמריקני לשעבר, ונשיא הרווארד, יחד עם קבוצה קטנה של כלכלנים משפיעים, בתרומה למשבר הפיננסי באסיה של סוף שנות ה-90 ולמשבר הפיננסי העולמי של 2008. לדברי דיטון, הם עשו זאת על ידי קידום פזיזות של הקלות בהגבלות על זרימות הון ספקולטיביות ברחבי העולם. בעוד שהוא עדיין שומר על ידידות עם סאמרס ומשבח את האינטלקט שלו, דיטון טוען שהדעות שלו השתנו, מה שמדגיש את תפקידם של כלכלנים במשברים אלה.
עם זאת, סאמרס דוחה את ההאשמות של דיטון כ"טענה שמאלנית גורפת ולא כניתוח רציני. "הוא מציין שהוא עדיין לא היה בתפקידו כשר האוצר במהלך המשבר הפיננסי באסיה. בעודו מכיר בצורך בהתקדמות ביציבות פיננסית, סאמרס טוען נגד ראיית כל ההגבלות כטובות או רעות מטבען, מה שמרמז כי עמדתו של דיטון מפשטת יתר על המידה את המורכבות של התחום.
התלונה המרכזית של דיטון אינה מכוונת רק לסאמרס. הוא מאמין שהכלכלה כדיסציפלינה התנתקה מהמשימתה המקורית של חקר הרווחה האנושית, כפי שהוקמה על ידי דמויות משפיעות כמו אדם סמית' וג'ון לוק. לדעתו של דיטון, כלכלנים הפכו מקובעים בשווקים ובכסף, ומאבדים את ההשפעה הרחבה יותר על חייהם של אנשים. הוא מדגיש במיוחד את מגיפת המוות כתוצאה מאלכוהוליזם, מנת יתר של אופיואידים והתאבדות, המשפיעה בעיקר על מעמד הפועלים האמריקאי. לפי דיטון, התלהבותם של כלכלנים מהגלובליזציה, עם הדגש שלה על תנועה בלתי מוגבלת של סחורות, הון ומקומות עבודה, מילאה תפקיד משמעותי בהחמרת הבעיות הללו.
דאגותיו של דיטון חורגות מעבר לתחום הדיון התיאורטי. הוא רואה את ההשלכות של הכלכלה שהלכה שולל בהתאוששות הכלכלית הנוכחית של אמריקה מהמיתון המגיפה. למרות מומחים שציינו את הניצחון של אמריקה על אירופה, דיטון מצביע על הירידה המדאיגה בתוחלת החיים והעלייה בשיעור ההתאבדויות בארצות הברית. על פי מחקר שנערך לאחרונה על ידי דיטון ואשתו ומחברת שותפה, אן קייס, הפער בתוחלת החיים בין בוגרי הקולג' לשאר האוכלוסייה גדל והגיע ל-8. 5 שנים ב-2021.
דיטון אכן מציע כמה שביבי תקווה בתוך הביקורת שלו. הוא מעודד מהתחייה המחודשת של תנועת העבודה האמריקאית, במיוחד לאור השביתה המתמשכת של עובדי הרכב המאוחדים והמאבק למען משרות ושכר טובים יותר. בנוסף, הוא רואה פוטנציאל בהשקעות בייצור המונעות על ידי המדיניות התעשייתית של ממשל ביידן, מה שיכול לעזור להפוך את המגמות המדאיגות שתועדו על ידי דיטון וקייס. עם זאת, הוא מודה ששינוי משמעותי ייקח זמן ומודה שאין בידיו את כל התשובות, ומדגיש שפתרונות התיקון המהירים של כלכלנים גורמים לרוב יותר נזק מתועלת.
דיטון טוען שההתמקדות של המקצוע בנתונים הניתנים לכימות בקלות ובמחקרים מהעולם האמיתי הובילה כלכלנים להרהר בשאלות המשמעותיות הנוגעות למניעת מצוקה כלכלית. הוא קורא לבחון מחדש רעיונות שעלולים להיחשב כפירה בתחום, כמו שליטה בהגירה או יישום תעריפים לשימור מקומות עבודה. הוא מציע הגדרה מחדש של מדדי הצלחה אנושית מעבר למונחים כספיים, תוך שימת דגש על חשיבותם של גורמים כמו שביעות רצון בעבודה, רווחת קהילה וערכים דמוקרטיים.
אחת הבעיות הבסיסיות שמזהה דיטון בכלכלה היא הנטייה הדו-מפלגתית למדוד את רווחת האדם במונחים כספיים בלבד. לטענתו, גישה זו מתעלמת מהיבטי החיים האחרים שיש להם משמעות, החל מהביטחון והמשמעות הנגזרים מהעבודה ועד לחשיבות החיים בקהילה פונקציונלית ודמוקרטית. דיטון קורא לכלכלנים להרחיב את נקודת המבט שלהם ולנטוש את הקיבעון שלהם בכסף כמדד הבלעדי לרווחת האדם.