זה התחיל בלחישות באפריל, ואז נרגע קצת — עד עכשיו. הנשיא דונלד טראמפ שוב מעלה את נושא המכסים למרכז הבמה, והפעם הוא מכוון ליבוא נחושת וסחורות מקנדה. זהו סוג של מהלך שמרעיד את עצבי השווקים העולמיים ותופס אפילו סוחרים מנוסים לא מוכנים. בדיוק כשנראה היה שהעולם מסתגל לשינויים הדרמטיים הקודמים שלו בתחום הסחר, הוא השיק סבב חדש — והפעם הוא חריף יותר.
החל מ-1 באוגוסט, יוטל מכס של 50% על יבוא נחושת לארצות הברית. זו לא טעות דפוס — חמישים. עבור מתכת תעשייתית שהיא למעשה עורק החיים של התשתית — המשמשת במערכות חשמל, מכונות כבדות, אינסטלציה — תג המחיר פשוט התייקר. והעלות הזו? היא לא תישאר בנמלים. היא תחלחל היישר לפרויקטי בנייה, עלויות ייצור, וכנראה גם למחירי הצרכן.
אבל זה לא נגמר כאן. קנדה, שבדרך כלל היא שותפה רגועה יותר בריקוד הסחר של ארה"ב, נמצאת כעת תחת איום של מכס בשיעור 35% על מוצרים נבחרים. אילו מוצרים? טראמפ לא אמר. זה חלק מהאי-ודאות — ומהמינוף. כשנשאל, הוא הוסיף בעמימות שרבים משותפי ארה"ב עלולים למצוא את עצמם בקרוב תחת "מכסים גורפים" הנעים בין 15% ל-20%, בין אם הם מודעים לכך ובין אם לא. זהו שינוי מדיניות עולמי המתוכנן בעט סימון, לא בעפרון.
ברזיל, למשל, מצאה את עצמה על הכוונת של טראמפ לא בגלל חוסר איזון סחר ישיר, אלא בגלל המהומה הפוליטית הפנימית בה. נשיא ארה"ב קשר באופן גלוי מכס פוטנציאלי של 50% על מוצרים ברזילאים לבעיות הפנימיות שלהם — שימוש מדהים בסחר ככלי דיפלומטי.
כצפוי, השווקים נרתעו. חוזים עתידיים על נחושת זינקו, אנליסטים מיהרו לחשב מחדש את שיבושים בשרשרת האספקה, ויצרנים החלו להתקשר בשקט לספקים, מתכוננים למציאות מחירים חדשה. איש אינו יודע עדיין אם המכסים יפגעו רק בנחושת גולמית או יתרחבו למוצרים מוגמרים — כמו חיווט, צינורות, מנועים. היעדר הפרטים רק מוסיף לתסיסה.
אף על פי שדחף להטלת מכסים, טראמפ רמז על משא ומתן. הוא אמר שהתאריך 1 באוגוסט אינו "סופי ב-100%" וציין שהוא פתוח לשקול מחדש את השיעורים — ניצוץ של אי-ודאות במסווה של גמישות. כמה מקורבים פירשו זאת כאסטרטגיה קלאסית של טראמפ: לאיים בחומרה, ואז לסגת מספיק כדי לאלץ ויתורים.
בינתיים, בנקים מרכזיים ברחבי העולם צופים בכאוס המתפשט מעבר לגבולות. באוסטרליה, הבנק המרכזי השאיר את הריבית ללא שינוי על 3.85% — הפתעה, בהתחשב בכך שרובם ציפו להורדה כדי להתמודד עם ההאטה העולמית. ישראל, ניו זילנד, פרו ומדינות אחרות הלכו בעקבותיו, וסימנו זהירות לנוכח אי הוודאות הגוברת. אורוגוואי ומלזיה אכן הורידו את הריבית, אך הצעדים שלהן היו קטנים ושמרניים יותר.
בארצות הברית, הדו"ח האחרון על שוק העבודה הוסיף עוד שכבה של דאגה. מספר המשרות במגזר הפרטי גדל ב-74,000 בלבד בחודש שעבר — כמעט ללא שינוי לעומת מאי. וכאשר מורידים את המשרות בתחום הבריאות והסיוע הסוציאלי, לא נותר הרבה: רק 15,000 משרות חדשות בכל שאר המגזרים. לא בדיוק מנוע צמיחה רועם.
בריטניה לא במצב טוב יותר. עם התכווצות הכלכלה שלה זה החודש השני ברציפות, ותחת נטל המכסים האמריקאיים והעלאות המסים המקומיות, האווירה קודרת. התמ"ג ירד ב-0.1% במאי — נתון צנוע על הנייר, אך מבשר רעות בהקשר הרחב. גורמים אירופיים, כמו איזבל שנבל מה-ECB, מתעקשים שהאינפלציה צריכה לרדת עוד הרבה יותר לפני שהעלויות של הלוואות ירדו, גם אם הצרכנים נרתעים מכך.
אפילו יצרניות הרכב היפניות, הידועות בעמידותן, מרגישות את הלחץ. כדי לשרוד תחת מכסי המגן של טראמפ, הן מייצאות כעת כלי רכב לצפון אמריקה במחירים מוזלים משמעותית. בחודש שעבר נרשמה ירידת מחירים של 19.4% לעומת השנה הקודמת — הגדולה ביותר מאז 2016.
ומה עם הדלק? אתרי האחסון בגרמניה הפכו לפתע לנכס מבוקש, לאחר רגיעה שנמשכה עד האביב. סוחרים קונים את המלאי, אולי מתוך תחושה שהשקט לא יימשך. אחרי הכל, בעולם שבו סחר יכול להפוך לנשק בן לילה, כדאי להקדים את המאורעות — או לפחות לנסות.
אז הנה אנחנו שוב. עוד גל של איומי מכסים. עוד סיבוב של ניחושים גלובליים. ועוד פרק בסיפור הארוך והלא יציב של מדיניות כלכלית מסוכנת, שהפכה למאפיין של גישתו של טראמפ לסחר בינלאומי.