מחקר שנערך לאחרונה מצא קשר בין הפרעות נשימה חמורות בשינה, הכוללות נחירות כבדות ודום נשימה בשינה, לבין ירידה בנפח האונה הטמפורלית המדיאלית במוח. אזור זה במוח חיוני לזיכרון ולהיזכרות של עובדות ואירועים, וההיפוקמפוס, מבנה מורכב קריטי ללמידה, קידוד זיכרון וגיבוש, קבור עמוק באזור זה.
המחקר מצא כי אובדן נפח במוח התרחש רק כאשר לאדם היו גם סימנים של פלאק בטא עמילואיד, שהם סימן היכר של מחלת אלצהיימר. הצטברות עמילואיד במוח יכולה להתחיל עשרות שנים לפני כל סימן קליני של ירידה קוגניטיבית, והמשקעים אינם בהכרח גורמים למחלת אלצהיימר, מכיוון שלאנשים מבוגרים רבים יש עדויות לעמילואיד נרחב במוחם ואינם מפתחים אלצהיימר.
במהלך השינה, במיוחד שינה עמוקה עם גלים איטיים, המוח מנקה הרבה מהצטברות העמילואיד במוח. עם זאת, אנשים שנוחרים בכבדות או שיש להם דום נשימה בשינה יכולים לחוות מאות מיני עוררות בלילה, מה שמשפיע לרעה על יכולתם לקבל כמות מספקת של שינה עמוקה.
ההערכה היא ש-936 מיליון מבוגרים ברחבי העולם בין הגילאים 30 עד 69 עלולים לסבול מדום נשימה בשינה, עם הרבה יותר אנשים שאינם מאובחנים. דום נשימה חמור בשינה, אם לא מטופל, יכול להגביר את הסיכון למוות מכל סיבה שהיא פי שלושה, והוא קשור גם לשינויים מדאיגים במוחם של מבוגרים בגיל העמידה ומבוגרים, שעלולים להוביל לאובדן תאי עצב וירידה קוגניטיבית.
המחקר האחרון, שפורסם בכתב העת Neurology, בדק נתונים שנאספו על 128 אנשים מעל גיל 65 המשתתפים ב-Age Well, ניסוי קליני אקראי מתמשך בצרפת. המחקר מצא שאנשים בשלבים המוקדמים מאוד של רצף האלצהיימר עם דום נשימה בשינה היו פגיעים לאובדן נפח ספציפי במוח, ומחקרים נוספים צריכים לבדוק האם טיפול בהפרעות נשימה בשינה יכול לשפר את הקוגניציה ולמנוע או לעכב ניוון עצבי
בסך הכל, מחקרים כגון אלה מחזקים את הצורך להיות מוערך על ידי מומחה שינה וטיפול בדום נשימה בשינה. על ידי עבודה עם רופא ושמירה על בריאות המוח נקי ממשקעי עמילואיד, אנשים יכולים לעכב או למנוע אובדן תאי עצב וירידה קוגניטיבית.