נאס"א עושה צעדים במסע להחזיר נסיעות על-קוליות לנוסעים. בפוסט האחרון בבלוג חשפה סוכנות החלל את "אסטרטגיית המהירות הגבוהה" שלה ואת המחקרים המתמשכים שלה על היתכנות של טיסות מסחריות שטסות במהירויות של עד מאך 4, שהם מעל 3,000 מייל לשעה. המוקד של מחקרים אלה היה בנתיבים חוצי אוקיינוס, כולל צפון האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט, שכן טיסות על קוליות יבשתיות אסורות כיום במדינות רבות, כולל ארה"ב.
אחת ההתפתחויות המרכזיות במאמצים של נאס"א היא משימת Quesst, הכוללת פיתוח של מטוסים על-קוליים "שקטים" הנקראים X-59s. למטוסים עתידניים אלה יש פוטנציאל לעורר בחינה מחדש של התקנות, ולאפשר להם לנסוע במהירויות הנעות בין מאך 2 ל-4 מאך (1,535 - 3,045 מיילים לשעה). זוהי קפיצה משמעותית מהמהירות המרבית של קונקורד, מאך 2. 04 (1,354 מייל לשעה) ועלול להפחית את זמן הנסיעה בין ניו יורק ללונדון ל-90 דקות בלבד.
לאחר השלמת לימודיהם, תוכנית כלי הרכב המתקדמים של נאס"א (AAV) תעבור כעת לשלב הבא של המחקר על ידי חברות קבלניות לפיתוח עיצובי מטוסים ולחקור את האפשרויות, הסיכונים, האתגרים והטכנולוגיות הנדרשות שני צוותים, בראשות בואינג ונורת'רופ גרומן אירונאוטיקס סיסטמס בהתאמה, יהיו אחראים על יצירת העיצובים הללו.
מחקרים דומים שנערכו לפני עשור עיצבו את הפיתוח של מטוס ה-X-59, ומחקר חדש זה נועד להמשיך לנתח מפות דרכים טכנולוגיות ולזהות צורכי מחקר נוספים לטווח מהיר יותר רחב יותר.
בנוסף להתקדמות הטכנולוגית, נאס"א מכירה בחשיבות של התחשבות בבטיחות, יעילות, גורמים כלכליים והשפעות חברתיות במרדף אחר נסיעות על-קוליות. מרי ג'ו לונג-דייוויס, מנהלת פרויקט הטכנולוגיה היפרסוני של נאס"א, מדגישה את החשיבות של חדשנות אחראית במאמץ זה.
לוקהיד מרטין השלימה לאחרונה את בניית מטוס הניסוי X-59 של נאס"א, שמטרתו למזער בומים קוליים ולסלול את הדרך לטיסות על-קוליות יבשתיות. בדיקות קרקע וטיסת ניסוי ראשונה מתוכננות בהמשך השנה, ונאס"א שואפת לספק מספיק נתונים לרגולטורים בארה"ב עד 2027.
עם המאמצים המתמשכים של נאס"א ושיתוף הפעולה שלה עם מובילי התעשייה, החלום של טיסות נוסעים על-קוליות עשוי להפוך שוב למציאות בעתיד הקרוב. עם זאת, מימוש חזון זה ידרוש התמודדות עם אתגרים שונים והבטחה שהיתרונות יהיו מאוזנים עם פרקטיקות אחראיות ובר-קיימא.