מה שקרה ליצוא היין האמריקאי הוא לא ממש מעידה, אלא קריסה מוחלטת — ועבור יצרני היין ברחבי ארה"ב, זה לא רק חודש גרוע. זו אזהרה.
בחודש אפריל, משלוחי היין מארצות הברית לקנדה — שהייתה בעבר הקונה האמינה ביותר — צנחו באופן דרמטי. מדובר בירידה של 93% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, שהיא הצניחה החדה ביותר מאז לפחות 2002, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ארצות הברית. ואם המספר הזה לא מזעזע אתכם, אולי זה יעשה זאת: הקונים הגדולים הבאים, בריטניה וסין, גם הם נסוגו. הנזק לא נעצר בגבול. היצוא העולמי של יין אמריקאי באפריל ירד ב-41%, לאחר שכבר צנח ב-28% במרץ.
זו לא רק ירידה; זה משהו שקרוב יותר לנפילה חופשית.
יש טוויסט מר בכל זה. קנדה, מכל המקומות, הייתה בעלת הברית הקרובה ביותר של תעשיית היין האמריקאית בשנים האחרונות. רק בשנה שעברה, כמעט אחד מכל שלושה דולרים מייצוא של יצרני יין אמריקאים הגיע ממדפי החנויות הקנדיות, על פי נתוני סחר של האו"ם. אך היחסים התערערו במהירות לאחר שהמכס האמריקאי פגע בסחורות קנדיות בתחילת השנה, מה שגרם לכמה מחוזות — שבהם מכירת אלכוהול מנוהלת לעתים קרובות על ידי הממשלה — להסיר יינות מתוצרת אמריקה מהחנויות שלהם. כמה מהן החלו בשקט לחדש את המלאי. אחרות מחזיקות מעמד.
במקביל, יבואנים קנדיים עדיין מתמודדים עם מכס של 25% על יינות אמריקאיים — צעד תגמול שנובע ממאבקי המכסים בתקופת טראמפ ועדיין לא בוטל.
קארל סטורכמן, העומד בראש האגודה האמריקאית לכלכלני יין, לא ניסה לייפות את המציאות. "תעשיית היין נמצאת במשבר", אמר בפשטות. "מייצרים יותר מדי יין, ופחות אנשים שותים אותו. אבל מה שהופך את המצב הנוכחי לדרמטי כל כך הוא אובדן השוק הקנדי".
זה לא רק עניין של פוליטיקה. זה עניין של שינוי בטעמים של אנשים — ובכמויות שהם שותים. יין היה בעבר חלק קבוע מקצב החיים של מיליוני אנשים, אבל ההרגלים האלה השתנו. על פי נתונים ארוכי טווח שניתח ה-AAWE, הצריכה הממוצעת של יין לאדם בארה"ב יורדת כבר עשרות שנים — יותר מ-50% מאז השיא שלה בתחילת שנות ה-70. אפילו בקבוקים יוקרתיים אינם חסינים. פשוט... יש פחות עניין.
ג'ון דנהם, כלכלן שבילה שנים בחקר מגמות בתחום המשקאות האלכוהוליים, מצביע על משהו גדול יותר: "הכלכלה העולמית בקושי מתפקדת. בתקופות קשות, מוצרי יוקרה — וזה מה שיין באמת הוא, עבור רבים — נדחקים הצידה".
וכך, כיום, יצרני היין האמריקאים מוצאים את עצמם נלחצים מכל עבר. הם מייצרים יותר ממה שהשוק רוצה. הקונים הזרים נסוגים. סכסוכי הסחר עדיין מותירים צלקות. וטעמם של הצרכנים נוטה יותר ויותר למשקאות אחרים — קוקטיילים בקופסאות, בירות ללא אלכוהול, סלצר חזק — דברים שנראים אופנתיים יותר, רעננים יותר, אולי אפילו אחראיים יותר.
אין כאן פתרון מהיר. אם כבר, הקריסה של אפריל עשויה להיות רק תחילתו של חשבון נפש. יקבים שבעבר הסתמכו על ביקוש זר יציב, מתמודדים כעת עם עולם שבו נאמנות ישנה כבר לא משמעותית, ומדיניות סחר יכולה להשתנות מהר יותר מהבציר.
האירוניה? בקבוק יין אמריקאי טוב לא הפך לגרוע יותר. הבעיה היא שפחות אנשים קונים אותו.