לא קשה להבין מדוע ה-Cybertruck, עם הזוויות החדות והמראה המדע-בדיוני שלו, לא עורר התלהבות קנייה ארצית. ה-R1T המלוטש של Rivian לא הצליח הרבה יותר – תשלום חודשי של יותר מ-800 דולר הופך אותו לבלתי נגיש עבור הנהג הממוצע. אפילו השמרנים הוותיקים, פורד ו-GM, שמכרו יחד מאות אלפי טנדרים מדי שנה, בקושי הצליחו לשכנע את רוכשי הטנדרים המסורתיים לנטוש את הדלק לטובת סוללה.
במחצית הראשונה של 2025, כ-35,000 טנדרים חשמליים מצאו בית בחניות אמריקאיות – מספר קטן, ולמעשה 4% פחות מהשנה שעברה. משאיות בנזין? לפי AutoForecast Solutions, נמכרו 1.6 מיליון מהן באותה תקופה. הפער הוא עצום, והוא מותיר את יצרני הרכב תוהים אם הם טעו לחלוטין בהערכת לקוחותיהם הנאמנים ביותר.
עם זאת, אף אחד עדיין לא מוותר. פורד מהמרת על טנדר חשמלי קטן וזול יותר – כ-30,000 דולר – שצפוי לרדת מפס הייצור בקנטקי ב-2027. המחיר הנמוך יותר עשוי למשוך יותר תשומת לב, אך עבור חלק מהקונים, העלות אינה הנקודה היחידה שמפריעה. ג'ים וובר, המנהל את Ohio Mulch Co., בחן את פורד לייטנינג בחורף האחרון. הטנדר, שהיה עמוס במלואו ונסע בגבעות קנטקי, לא התקרב לטווח הנסיעה המדורג שלו, 320 מייל. צוותיו נמצאים על הכביש משעה 8 בבוקר עד 8 בערב בעונת השיא. "אין שום סיכוי שלטנדרים חשמליים יש את היכולת הזו", הוא אומר.
זהו לב הבעיה. בעלי טנדרים רבים גוררים, מושכים ודוחפים את כלי הרכב שלהם בעוצמה רבה. אם הסוללה מתרוקנת במהירות תחת עומס, המשאית הופכת ליותר סיכון מאשר כלי עבודה. עבור אחרים, זה קשור למשהו פחות מוחשי: הצליל, הרעש, הטקס של מנוע V-8 בבוקר קר.
לפני חמש שנים, האווירה הייתה שונה. מניית טסלה הרקיעה שחקים, Rivian בדיוק הונפקה, ושתי החברות הציגו טנדרים חשמליים שיכולים לאיים על פרנסת דטרויט. פורד ו-GM נכנסו במהירות לתחום. מספר ההזמנות נראה כמו זהב – טסלה התגאתה בכמיליון הזמנות ל-Cybertruck, פורד טענה ליותר מ-200,000 הזמנות ל-Lightning. אבל לא כל ההזמנות האלה הפכו לקונים, והייצור הוגבר על גלי אופטימיות שלא תואמו את המציאות.
האמת היא שרק כ-1% מרוכשי המשאיות בגודל מלא אפילו שקלו רכב חשמלי כבחירה שנייה, כך מצאה Strategic Vision. עבור רובם, החישובים לא הסתדרו. ה-Silverado החשמלי הבסיסי של GM עולה 55,000 דולר ומסוגל לנסוע 286 מייל בטעינה אחת; ה-Silverado הזול ביותר המונע בבנזין עולה כ-37,000 דולר ומסוגל לנסוע 450 מייל. אם מוסיפים לכך את הפוליטיקה – שני שלישים מרוכשי המשאיות הגדולות נוטים לימין, וסקרים מראים שהרפובליקנים הרבה פחות מתעניינים ברכבים חשמליים – האתגר המכירתי הופך לקשה עוד יותר.
במקומות כמו פורט וורת', טקסס, הסוכנים מוכרים אולי שלושה או ארבעה רכבי האמר או סיירה חשמליים בחודש. "קניית רכב חשמלי היא הצהרה פוליטית", אומר הסוכן המקומי רנדי הילי. GM כבר חזרה בה מתוכניותיה להקים מפעל לייצור רכבים חשמליים בלבד, ובחרה לשלב בין ייצור רכבים מונעי בנזין ורכבים חשמליים ב-2027 כדי לשמור על פעילות המפעלים ולהימנע ממכסים.
השינוי מביא אנחת רווחה קלה לעובדים שראו את המפעלים עומדים דוממים. "אנחנו רוצים להיות גמישים", אומר דייוויד מייקלס מ-UAW Local 5960. "אני מאמין ברכבים חשמליים, אבל אנחנו צריכים להמשיך לייצר את מה שאנשים באמת קונים".
לעת עתה, הטנדרים החשמליים לא מתו – אבל הדרך להפוך אותם למיינסטרים נראית ארוכה הרבה יותר, וקשה הרבה יותר, ממה שדטרויט חשבה בתחילה.