פסק הדין האחרון של בית המשפט העליון בתיק של Sackett v. הסוכנות להגנת הסביבה עוררה דאגה משמעותית בקרב אנשי איכות הסביבה. המקרה כלל זוג שרצה לבנות בית מעבר לכביש מאגם באיידהו, באזור שה-EPA החשיב כשטח ביצה. בפסק הדין קבע בית המשפט כי חוק המים הנקיים חל רק על שטחי ביצות שאינם ניתנים להבחנה ממימי ארצות הברית. להחלטה זו צפויות להיות השפעות משמעותיות ומרחיקות לכת על הגנת שטחי ביצות ברחבי הארץ ומחוצה לה.
אחת ההשפעות הברורות ביותר של פסיקה זו היא שהיא תוביל לאובדן של מיליוני דונמים של אדמות ביצות. נכון לשנת 2009, יבשת ארה"ב הכילה כ-110 מיליון דונם של אדמות ביצות, אזור בגודל של קליפורניה. עם זאת, שטחי ביצות נעלמים כבר זמן מה, ופסיקת בית המשפט העליון אמורה להאיץ את אובדן. בעלי קרקע רבים המבקשים לבנות באזורי ביצה, כולל אחד מלקוחותיו של ג'מי באלינט, כבר בוחנים את האפשרויות שלהם בעקבות ההחלטה.
השפעה נוספת של הפסיקה היא שהוא יעביר יותר אחריות להגנת שטחי ביצות למדינות. עם זאת, מהלך זה עלול להיות מסוכן, מכיוון שלא לכל המדינות יש אמצעים חזקים להגנה על הסביבה. לדוגמה, המרכז לחוק הסביבה הדרומי נאבק כעת בתוכניות למכרה ברצועת טיטניום בשטח של 8,000 דונם בצמוד לביצת אוקפנוקי, אזור ביצה נדיר שנותר מלא כבול בגבול ג'ורג'יה-פלורידה. מדענים הראו קשר הידרולוגי ברור בין הביצה והביצות הנדונות, אך פסיקת SCOTUS מאיימת להפוך את החוק הפדרלי לבלתי ישים, מה ומותיר מעט מאוד אפשרויות לעצירת המכרה. מדינות רבות גם נעות אחורה באמצעי ההגנה על אדמות ביצות.
פסיקת בית המשפט מעוררת גם תהיות האם הסכרים, דיונות ושאר מחסומים עדיין יהיו מוגנים. השופט ברט קוואנו, בדעה מסכימה עם שלושת השופטים הליברליים, הביע דאגות לגבי התקן החדש המגביל את הכיסוי של שטחי ביצות לאלה עם "חיבור פני השטח מתמשך". הוא הזהיר מפני הפגיעה הפוטנציאלית באזורי ביצות המופרדים מנתיבי מים מרכזיים על ידי מחסום כמו סוללה או דיונת חוף, כמו אלה שמגנים על מפרץ צ'ספיק. דיטריך הופנר, שותף בלואיס רוקה המתמקד בנושאי רגולציה, אומר ש'תקן חיבור פני השטח' החדש של בית המשפט הוא מוחלט ובלתי גמיש, וכי הכללים האחרונים של ממשל ביידן בנוגע לחוק המים הנקיים דחו במפורש את תקן המים הרציפים. זה יצר אי ודאות משמעותית בנוגע להגנה על אדמות ביצות המופרדות על ידי מחסומים כמו סכרים.
אפילו עם פסק הדין, ההתדיינות המשפטית לא הסתיימה. רבות מהשאלות שמעלה הפסיקה, כמו הגנה על סולמות, יצטרכו להתדיין. שוחרי איכות הסביבה מודאגים מהכלל האגרסיבי, הקו הבהיר שיצר בית המשפט, ומאמינים שהוא יוביל בהכרח לתוצאות אבסורדיות רבות, שיצטרכו להיבחן בבית המשפט. יזמים ובעלי נכסים, בתורם, יצטרכו להמתין להכוונה מהסוכנויות לפני שהם ממהרים לדלפק לקבלת היתרים. בסופו של דבר, יעברו שנים עד שיורגשו מלוא ההשלכות של החלטת בית המשפט העליון.