לאורך השנים, הודו הייתה שוק מאתגר עבור יצרניות רכב זרות לפרוץ אליו עקב מיסים גבוהים, צרכנים מודעים לעלות ואתגרים לוגיסטיים. חברות מקומיות כמו Maruti Suzuki שלטו בשוק, ואפילו יצרניות רכב זרות מבוססות התקשו. עם זאת, כניסת הרכב החשמלי העניקה לחברות אלו הזדמנות שנייה.
דוגמה אחת היא MG Motor India, היחידה ההודית של SAIC Motor הסינית, שהכריזה לאחרונה על תוכניות לבנות ארבעה עד חמישה דגמים חדשים של מכוניות חשמליות ולהפיק עד שלושה רבעים ממכירותיה בהודו מ. MG Motor משקיעה 607 מיליון דולר לבניית מפעל שני לייצור EV והרכבת סוללות בגוג'אראט.
יונדאי גם משקיעה 2 דולר. 7 מיליארד ליצירת מערכת אקולוגית לרכב חשמלי בטמיל נאדו. החברה תקים מכלול סוללות בקיבולת שנתית של 178,000 יחידות ותתקין 100 עמדות טעינה לאורך כבישים מהירים.
המעבר הזה לכיוון כלי רכב חשמליים עשוי לעזור לעורר את האימוץ האיטי של הודו. מכירות רכב חשמלי היוו רק 1. 3% מה-3. 8 מיליון רכבי נוסעים נמכרו בהודו בשנת 2020, בין היתר בשל העלות הגבוהה יותר של רכבי EV בהשוואה למכוניות עם מנועי בעירה פנימית והזמינות המוגבלת של תשתית הטעינה. עם זאת, עם העניין הגובר של יצרניות הרכב העולמיות והמאמצים של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי למשוך חברות עם תמריצים מזומנים, סיכויי התעשייה משתפרים.
לדוגמה, על פי הדיווחים פולקסווגן מתכננת לחשמל 30% ממערך רכבי הנוסעים שלה בהודו עד סוף העשור ועשויה להשיק את המכונית החשמלית הראשונה שלה, ה-ID. 4, שם בשנת 2022. טסלה, למרות התמודדות ארוכה, מראה סימני עניין בשוק ההודי, כאשר מנהלים בכירים ביקרו במדינה בחודש שעבר כדי לדון באפשרות של מקורות מקומיים של רכיבים ותמריצים.
רנו וניסאן מתכננות גם להשקיע בהודו כ-600 מיליון דולר כדי להרחיב את מערך הרכבים החשמליים שלהן לצד שחרור הפחמן של אחד ממפעלי הייצור שלהן.
למרות שהדרך קדימה עשויה להיות לא קלה, המחסור באימוץ EV בשוק המקומי מספק הזדמנות ליצרניות רכב זרות להשיג דריסת רגל ולהשתתף בתעשיית הרכב הצומחת של הודו.